יש המון בנות חדשות ואני סומכת עליהן. אולי מהר מידי.
אני נוטה לסמוך על אנשים נורא מהר, כי אני מאמינה בטוב של אנשים. או לפחות האמנתי.
אני ככ מבולבלת , לבד או ביחד, מאניה או דפרסיה. אני פשוט כבר לו יודעת לומר מה אני.
העצמי שלי ככ מטושטש ולא ברור וכולי מתמוססת במים ולא נשארתי מי שאני זוכרת שהייתי.
ככ השתנתי?..
אני מפספסת את ההארוקון כי אני לומדת, אבל בשני אני נוסעת לת"א.עם ד' ואולי אני אפגוש את אידיוט.
אני מתגעגעת לכולם, אתם יודעים. לא נפגשתי עם אידיוט מאז חנוכה. ואז לו הייתה חברה ועכשיו לי יש חבר וזה השתנה. הכל השתנה.
אני מרגישה פעימה פעימה והלב שלי נעצר כשאני חושבת עליו ואני לא הרגשתי ככה מאז הנשיקה הראשונה.
ואני מתגעגעת. נורא נורא. לא ראיתי אותו מאז חמישי וכל פעם שהוא לא בא אלי נצבט לי הלב ובא לי לבכות. עוד פעם.
אני בוכה ובוכה וכוסאומו אני לא מבינה למה אני לא מיובשת עם אינפוזיה בבית חולים.
נמאס לי ללכת לבית הספר. הפסדתי יומיים מתחילת הלימודים וזה משגע אותי שלא מוותרים לי. אף פעם.
איזה מן בנאדם יכול לעמוד בלחץ כזה בלי להשבר?
מ"נ.
שכמעט נשברת ובעיקר רוצה שוקולד ניחומים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
