מחשבות.

כל חג ארור ,ושאר ימות השנה הם מן הזכרה כואבת לזה שאני הפחות מוצלחת .

לצער הסבתא הפולניה , לעולם לא איהיה רופאה , או עורכת דין , או כל דבר מוצלח אחר.

אני הטיפוס האומנותי היחיד במשפחה בעלת הנכדים המוצלחים ביותר .

האונבריסטאות והמכללות הכי נחשבות , המגמות הכי טובות .

ואני , 

האמת היא שהתסביך הזה התחיל מגיל קטן , שבו סבתא לא מיתנה את האפליות .

תמיד מחמיאים לי כמה אני יפה , כמה אני יפה . אבל זה קצת אדיוטי שהבנות דודות שלי

נראות כמו אלות בלונדיניות .

זה תמיד המבוכה , של חוסר הדיבור . כי על מה אפשר לדבר , כולם צבועים פה .

הרי כולם יודעים וכולם עוקצים וכולם מגעילים .

אז למה .

יום יבוא ואני אברח מכאן רחוק , רחוק מדי . וכשאני ארצה לחזור

אני ארצה כי אני אשכח כמה רע היה לי פה .