פעם בית קפה היה מקום, קודם כל, קטן.

היו מספר שולחנות מפוזרים בתוך חדרון חנוק מסיגריות וריח של אספרסו טרי ריחף באוויר אל תוך כל נחיר שחלף ליד המקום.

הרהיטים היו פשוטים, המכונות היו טרנטות, הקפה... זול.

ולא היה תפריט! מי צריך תפריט בבית קפה, הרי כל המטרה היא לבוא ולשתות קפה!!!

איזה כיף, היית נכנס ומלצרית נחמדה עם סינר הייתה מציעה לך בנימוס קפה מתוך קנקן. מותר לעשן בפנים, עדיין לא המציאו את הפלצנות.

היום:

בית קפה כבר לא קיים, עקרו את כל בתי הקפה מהאדמה ובמקומם הוקמה ה: מסעדה החלבית. איכס.

עוד לא נכנסת וכבר מארחת עם סקיני שואלת אותך כמה אתם. אתה אומר שאחד והיא משיבה אותך ומניחה לך תפריט בגודל מילון ספיר מתחת לאף.

אתה מזמין וממתין עשרים דקות לאיזה הפוך אומלל שיצא מהמכונה המשוכללת אך לא יעילה של הבריסטה שאפילו לא יודע להקציף לך את החלב כמו שצריך, אבל הוא כן יודע את כל השמות שהוא צריך לדעת כי הוא שינן בבית מה זה קפוצ'ינו, מוקצ'ינו, אספרסו קצר, ארוך, כפול, כפול ארוך, מקיאטו קצר, ארוך, כפול, כפול ארוך, טראפל אספרסו, קפה פילטר, מקינטה, לאטה, לאטה מקיאטו, אמריקנו ועוד כל מיני שמות איטלקיים שאף אחד שהוא לא הבריסטה לא מכיר ולא יודע מה זה.

הכל נהיה פלצני ומיותר. ויקר, אוי - פאקינג יקר.

תנו לי לספר לכם משהו: אני עובדת כבריסטה כבר כמעט 4 שנים ואני אוהבת את העבודה שלי. אני אוהבת להוריד מנות, אני אוהבת להקציף חלב, אני אוהבת לצייר על הקפה לבבות חמודים ואני אפילו מאוהבת קשות, תאמינו או לא, בלנקות את המכונה. כי אני מאוהבת במכונה שלי.

אני רוצה שהלקוח, שזה במקרה הזה אותו אדם ששותה את הקפה, יבין מה הוא שותה. אני רוצה שהוא יהנה מהקפה ויחזור להזמין עוד קפה. אני נהנית לראות את הלקוח שלי מתענג עם כל לגימה, כן, כי זו העבודה שלי ואני עם הפרעות!

עכשיו, לא אכפת לי עד כמה הלקוח מנסה לעשות רושם על החברים שלו, אבל לבקש אספרסו ארוך ארוך מאוד וחזק חזק מאוד זה לא הגיוני מבחינה פיזיקלית, אוקיי?!!

הרשו לי להסביר:

אספרסו קצר - מנה של 7 גרם קפה חלוט.

אספרסו ארוך - מנה של 7 גרם קפה חלוט עם עוד 40 מיליגרם מים לדילול.

אספרסו כפול - שתי מנות של 7 גרם קפה חלוט, משמע 14 גרם קפה נקי.

אספרסו כפול ארוך - שתי מנות של 7 גרם קפה חלוט עם עוד פעמיים 40 מיליגרם של מים לדילול משמע 14 גרם קפה עם עוד 80 מיליגרם של מים לדילול.

עקבתם?

לא משנה.

העיקרון הוא שאם אתה מבקש אספרסו ארוך ארוך ארוך ארוך, זה לא ישנה את העובדה שעל המכונה שלי אין כפתור של "ארוך ארוך ארוך ארוך" רק של "ארוך" והיא לא צריכה שתזיין לה במוח - ודבר שני, אם הוא ארוך, כמו שכבר הסברתי, הוא מדולל במים, זה כל הרעיון של ארוך. זה אומר שהוא חלש יותר. אז אם אתה, לקוח ממזר, רוצה לעשות רושם על החברים המזורגגים שלך - תבקש אספרסו כפול קצר! כפול קצר למען השם!

אני מקווה שלא בילבלתי אתכם יותר מדי, אבל אם אני שורדת את החרא הזה בכל יום, אז אתם תסבלו את זה בכמה שורות קריאה. למה שרק אני אסבול?!

ועוד משהו ממש מעצבן: פעם הלקוחות בבתי הקפה היו מבקשים את הקפה שלהם, שותים, משלמים והולכים.

היום? לא לא לא. אם אני משלם 14 שקלים על קפה אז מגיע לי הכל. הבריסטה יזיע בשביל הקפה המסכן שלי. המלצרית תצלע עד סוף הערב בשביל הסלט שמונים גבינות שלי. ומגיעה לי גם מסז' כללי לפני הקפה ואמבטיית בוץ אחריו.

למה מי אתה בכלל, חתיכת זיין? עוד פעם אחת שאני שומעת: "אפשר לחמם את הקפה הזה? זה לא חם." אני שופכת את הקפה על הבנאדם כדי להוכיח לו שהוא כן חם.

קפה תקין, קפה של בנאדם נורמלי, לא צריך לעבור את ה70 מעלות! רותח? שמונים, אפילו תשעים, אבל די. אם אתה מביא לי את אותו קפה חמש פעמים לחימום, מר לשון כחולה, לא רק שהקפה כבר לא טעים ושרוף, אלא שגם הכוס שלך שעשויה במקרה מחרסינה, תתפוצף לי ביד ולא לך. אם אתה רוצה כוויות, תשרוף את עצמך ותעזוב את המכונה שלי בשקט.

ועוד דבר - תפסיקו להתחיל עם העובדים בבתי קפה! זה לא מצחיק!

אתמול ילד בן 17 ביקש ממני מספר טלפון. ילד בן 17! לך תחפש לך תיכוניסטית, ילד, ולא בריסטה עם סטימר ביד!

טוב, נראה לי שזהו...

...לא, זה לא הכל:

טיפים.

לכל אלה שחושבים שהם לא מגיעים למלצרים - הם כן.

אני הייתי מלצרית שלוש שנים וחייתי רק על טיפים, לקוח שלא הביא לי טיפ מבחינתי היה בזבוז של זמן שיכולתי לנצל על שולחנות שכן מביאים לי טיפ ובכל פעם שהוא חזר פשוט לא פניתי אליו. תקראו לי מניאקית אבל כשאין לך משכורת והכסף שלך מגיע לך ישר מהלקוח ואת 15 שעות ביום על הרגליים - את מניאקית. אז אם אתה, לקוח חרא, גם מתייחס אליי כמו לזבל וגם לא משאיר לי שקל, אני מניאקית. אם אתה נחמד עוד מילא, אבל אם אתה נחמד וגם משאיר טיפ - אני לא אתן לאף אחד להתקרב אליך, כי אתה שלי! ואני אתן לך בכל פעם שירות של 150% ולא משנה כמה אני עייפה! אז די להיות לקוחות זבל, כי המלצר בצד שלכם. בלי מצב רוח לוחמני, אף אחד לא בא לעשוק אתכם. אוף.

ודבר אחרון, מבטיחה - הבדיחה המפורסמת: "מה, הוא הלך לחלוב את הפרה כדי להכין את הקפה שלי? חה חה חה." - זה כבר לא מצחיק אנשים. זה היה מצחיק, כשסיפר אותה האדם הראשון שהמציא אותה. מאז היא סופרה כל כך הרבה פעמים ונרקבה עמוק באדמה והסריחה כל כך שאפילו תולעים לא רוצים לאכול אותה. אז די לספר אותה!!!

איפה, איפה בתי הקפה הקלאסיים של שנות השבעים, איפה?