לפני שאני מתחילה, אציין שהבלוג היום בן 3, הוא נגמל מחיתולים והופך לילד גדול :) אז מזל טוב לכולנו!

שיזכה לעוד שנים ארוכות של אושר וחשאיות, ואוה גוד לורד - שלא ייגמרו לי הרעיונות... אמן על זה!

ואחרי שזה צויין, אני יכולה להמשיך ולבקר ספרים להנאתי P:

 מאוד התרשמתי מהאנתולוגיה הזאת ולא ציפיתי להתרשם. אני קוראת את קינג מגיל צעיר יחסית אבל מעולם לא יצא לי לקרוא אפילו אחד מסיפוריו הקצרים. אני שמחה שקראתי אותו.

כפי שכל קורא אמור לצפות, רוב הסיפורים אפלים, לפעמים עם מסקנה ולפעמים בלי, וכמה פעמים עם טוויסט בסוף. כמה מהם היו מדהימים וכמה מהם פחות דיברו אליי.
אהבתי את העובדה שלמרות שלפעמים הרגשתי תבנית מסוימת, כל סיפור היה עדיין שונה מהאחרים. זה לא טבעי לשמור על גיוון כשאתה עוסק בז'אנר מוגדר אחד, מה שמראה כמה קינג מסרב להיות מוגדר על ידי הז'אנר המזוהה איתו.
הוא ריגש אותי, הפחיד אותי וגרם לי לצחוק. הוא מדבר על פחד, מערכות-יחסים, התמכרויות, מיסתורין, אהבה, סכנה, פשע; הוא נותן טעימה מכל דבר, וזה עושה חשק להתקדם לסיפור הבא.
אני מניחה שזה לא מפתיע במיוחד שכל סיפור פה זכה לאדפטיישן לסרט או לסדרה. מאז קארי, שהפך רב מכר מיד עם צאתו, כמעט כל ספר שהוציא קינג, חוץ, אולי, מהעמדה, הפך לסרט.
התחלתי ממש לאט, קראתי סיפור אחד כל כמה שבועות. לא התלהבתי יותר מדי לקרוא את זה, כי עם כמה שנהניתי מהמבוא הנהדר של ג'ון ד. מקדונלד ועם כמה שאני אוהבת את הרומנים של קינג, היתה לי הרגשה שלא אהנה מזה... אולי מכיוון שמעולם לא התנסיתי עם קינג בסיפורת קצרה; אבל ככל שקראתי, יותר התאהבתי. גיליתי שזה ממשיך להפתיע אותי ולקחת אותי למקומות חדשים בראשי, ואני אוהבת את ההרגשה הזאת.

ועכשיו אפרט בנוגע לכל סיפור בנפרד, לכל המעוניין:

Jerusalem's Lot - מצמרר. אחד מהסיפורים הקצרים הטובים ביותר שקראתי. הסיפור הזה הוא לא קל לקריאה כמו סיפורי קינג 'רגילים', אבל הסגנון הזה משרת לבניית האווירה המצמררת. מחווה לה.פ. לאבקראפט.

Graveyard Shift - זה סיפור שהייתי מקווה שלא קראתי. שנאתי אותו אבל אהבתי אותו, זה קורא לי לעתים קרובות עם קינג.
באופן כללי, הסיפור הזה הוא ניצול הגועל הכללי של האדם מחולדות, עטלפים ושאר מזיקים. אם חולדות הן החולשה שלך, הסיפור הזה נכתב לך באהבה. אם לא... טוב, הוא עדיין די מזעזע.

Night Surf - סיפור פוסט-אפוקליפטי.
אחרי שני הסיפורים הראשונים באוסף, זה היה קצת מאכזב.

I Am the Doorway - מדע בדיוני אימה. קינג לוקח אותנו לונוס ובחזרה עם תוצאות מפחידות.
קריאה נחמדה, קצת מטרידה והסוף ממש ממריץ.

The Mangler - מכונת-כביסה עם דיבוק שמונעת על ידי תאוות-דם.
זה היה כמו לצפות בפרק של Supernatural מ-1978, רק בלי האחים ווינצ'סטר. הם היו צריכים להיות שם, הם מקצוענים P:

...לפעמים.

The Boogeyman - כתוב היטב ומרתק. טוויסט בסוף שאני חושבת שקצת הוזיל את הכתיבה הטובה.
בעודו לא לגמרי עדין, יש בו סוג של קסם מקאברי.

Gray Matter - קבוצה של חבר'ה מקומיים בחנות משקאות הולכים לבדוק מה עם ריצ'י, לקוח שיכור, שלפי בנו המבועת, 'משנה צורה' לאט.
זה היה מטורף. הסוף הפתוח השאיר אותי מתוסכלת עם תחושת אי-נוחות בבטן, ובאופן מוזר, עם חשק לפתוח בירה קרה.

Battleground - ריינשו, מחסל מקצועי, מקבל חבילה במשלוח מיוחד לביתו, שמכילה חיילי ג'י.איי.ג'ו ויאטנם. למרבה השמחה, החיילים הזעירים מתחילים לתקוף אותו.
משעשע, אבל קצת טיפשי מכדי לקחת ברצינות או להפחיד מישהו.

Trucks - די אותו רעיון כמו בBattleground (כאן התחלתי לראות דפוס קבוע כלשהו), רק שפה במקום חיילי ג'י.איי.ג'ו אלה סמי-טריילרים ובמקום המחסל ישנה חבורה של זרים במזנון דרכים על דרך מהירה. תענוג.

Sometimes They Come Back - ג'ים נורמן מפחד מהגריזרים שתקפו אותו כשהיה בן 9 ואת אחיו בן ה12 לפני 17 שנים.
מאוד מותח, כל כמה פסקאות יש תגלית חדשה או זיכרון מסקרן מהעבר. אהבתי את זה. אולי אפילו האהוב עלי באוסף.

Strawberry Spring - אביב חדש הגיע, ואיתו ספרינגהיל ג'ק לוקח עוד קורבן בקמפוס הבדיוני בקולג' של ניו-שרון.
לסיפור הזה יש וייב מפחיד ופסיכולוגי שהחזיק אותי ממש על קצה המושב, והשורה האחרונה עשתה לי עור אווז. פאק. מי.

The Ledge - פושע אכזר, מנהיג, מחזיק בסטן נוריס, האדם שניהל רומן עם אישתו. הוא מציע לו אולטימטום בתמורה לחופש שלו, 20,000 דולר והאישה.
אהבתי את העובדה שהנרטור לא יכול היה לשלוט במה שקורה לו, ושמתי לב במיוחד ל'תפאורה', שעשתה אותי מאוד עצבנית. דימויים נהדרים בתיאור על החציה של הבניין ואהבתי גם את הדיאלוג.

The Lawnmower Man - אחרי תאונה טרגית, הארולד פארקט שוכר מכסח-דשא, אבל הבחור מתגלה כסוכן של האל הפגאני 'פאן', והוא רק נראה חברותי... כמו כל המפלצות.
קצר ומאוד מוזר.

Quitters, Inc. - ריצ'רד מוריסון מחליט להפסיק לעשן. הוא נכנס לתכנית גמילה מעישון, ובואו רק נגיד שזה לא כולל מדבקות ניקוטין.

סיימתי את זה עם רצון עז לעשן, אני באמת לא יודעת למה, זה לא היה מגרה אפילו קצת.

I Know What You Need - אליזבת' רוגן מבינה שהחבר החדש המושלם שלה הוא אדם אפל הרבה יותר ממה שהיא חשבה.
בסיפור הזה יש הרבה אלמנטים עכשוויים. ידעתי שמשהו לא בסדר בבחור הזה, מה שהפך את הקריאה לכל-כך מתסכלת.

Children of the Corn - ברט וויקי נוסעים לקליפורניה כדי להציל את הנישואים שלהם. במקום זה, הם מסתבכים עם חבורת ילדים שמקריבים מבוגרים.
זה הסיפור המי-יודע-כמה שבו שמתי לב שכל הנשים בסיפורים של קינג הן עד כה תמיד בכייניות, מפונקות או פשוט מעצבנות.

לא כולנו דרמה-קווינס, סטיבי!

The Last Rung On The Ladder - סיפור מאוד אמוציונלי על שני אחים.
הסיפור הקטן הזה הוא ההוכחה שלקינג אכן יש לב של ילד קטן, ולא רק בתוך צנצנת זכוכית על שולחן הכתיבה שלו.

The Man Who Loved Flowers - הדרך שבה הסיפור הזה כתוב היא מהפנטת. זה משך אותי לתוך עולם של אהבה ושלום ואז הכה בי חזק בפטיש.
מסיבות כלשהן, זה העיר את המוזה שלי כבר מההתחלה.

One for the Road - עדיין לא קראתי את Salem's Lot (אני יודעת... בווווז!), ואני מניחה שזו סוג של בעיה, כי כמו הסיפור הראשון, הסיפור הזה הוא סוג של מיני-המשך לרומן. אבל אני מתכוונת לקרוא אותו ואז לקרוא שוב את הסיפורון הזה. למה? כי אני מעריצה למופת.

The Woman in the Room - סיפור עצוב מאוד, אבל אני מצטערת, קצת משעמם. הלוואי שהוא לא היה האחרון.

זו היתה התנסות נפלאה. אקרא עוד אנתולוגיות של קינג בעתיד, זה בטוח.
אני ממליצה בחום לכל סוג של קורא, ובעיקר לכותבים שאפתנים. This is how it's done.