יש שירים, שגורמים לי להרגיש ממש מחוברת ולהעריך אותם במידה אינסופית. אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל אני יכולה בקלות לבכות מהם ולהרגיש ממש תחושה מוזרה כזאת, שאני לא יודעת איך להסביר.
בכל מקרה, אני די בוכה כרגע, ושרה (יותר נכון מזייפת) את כל השירים האלה.
כן כן אני לא במצב רוח משהו...
שוב פעם אני מכוערת, שמנה, שטוחה.
מחשבות על התאבדות- לא שאני באמת אעשה משהו, אבל ההרגשה הזאת... זה לא שיש לי חיים רעים, לפחות לא ממש רעים. יש אנשים עם חיים הרבה יותר קשים משלי. פשוט אני מרגישה שאין לי חיים. אני עושה את כל הדברים האלה, ללמוד, לישון, כשיש זמן לבלות עם חברים... אבל אני לא מרגישה מה זה עוזר לי. אני מרגישה שאני תקועה ולמה לעזעזל אני עושה את זה. זה לא שיש לי משהו לחיות בשבילו. וכאן נכנס הקטע של ביטחון עצמי נמוך ביחס למראה שלי, למרות שבתכלס אני יודעת שאני לא באמת מכוערת, אני די בסדר, אבל כשלעצמי אני מרגישה כל כך מכוערת ומטומטמת ושאף אחד לא ירצה אי פעם להיות איתי. הבן אדם שהיה נדמה שיש לי הכי סיכוי שבאמת יקרה לנו משהו, ואני באמת באמת אהבתי אותו (וחשבתי שכנראה גם הוא קצת) החליט אחרי קצת זמן ל"העלם" (או יותר נכון אולי להגיד להתעלם) בתירוץ טיפשי ביותר וגם אותו גיליתי במקרה והרבה זמן אחרי. לא באמת היה אכפת לו ממני.
אין לי כרגע שאיפות יותר מ"להצליח במבחן הזה", וחרא לי עם זה. אני מרגישה שאין לי לאן להתקדם. גם היחס של החברים שלי לא הכי מעודד אותי.
והתחלתי לבכות שוב תוך כדי שאני כותבת את זה... נו טוב, יש לי עיניים רגישות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.שושה.