חזרתי מהיום הורים.
היה נורא, תודה ששאלתם.
כרגיל המחנכת (שכרגיל, מטומטמת) אמרה שהציונים מאוד מאוד טובים (4 נכשלים? שטויות.) גם אם הם לא הכי טובים (סוד? מחנכים אף פעם לא יגידו שיש לכם ציונים לא טובים). ושוב פעם הקטע שאני לא מרוכזת ולא נמצאת וכעיקרון אני יודעת את החומר, אז למה אני לא משתתפת?
גם אמא שלי שאלה אותי את זה אחרי השיחה: "אני זוכרת כשהיית ביסודי תמיד השתתפת! אפילו יותר מדי למען האמת. המורים אמרו שכל הזמן היית מצביעה. למה עכשיו לא?". אז אמרתי לה שאין טעם להשוות כי היסודי היה מזמן ואני בן אדם שונה, אין שום ספק.
בפנים נשארתי אני אבל האנשים משנים אותי, גורמים לי להכנס בתוך עצמי, להיות "שקטה" ו"מופנמת" למרות שאנשים שמכירים אותי באמת יודעים שאני לא כזאת.
אמא ניסתה לנהל איתי שיחה בכוח אחר כך, אבל כשהיא ראתה שאני קצת מייבשת אותה היא הפסיקה.
עצוב לי שהקשר שלנו כבר לא כמו פעם, שאני הייתי הילדה הקטנה שלה וכשהייתי פוחדת או עצובה הייתי באה אליה ומחבקת אותה והיא הייתה אומרת לי שהכל יהיה בסדר. עכשיו רב הזמן אנחנו רק צועקות זו על זו.
למה בכלל צריך יום הורים? עכשיו כשיש את המשוב וכל זה, ההורים יכולים פשוט להכנס ולראות הכל. לא שלהורים שלי יש מספיק כח בשביל באמת להכנס ולבדוק, כן? אבל זה לא אומר שטכנית הם לא אמורים.
לסיכום, יום מבאס ומיותר לגמרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.שושה.