לפני שאתם מתחילים לקרוא, אזהרה: פוסט זה לא עמוק ולא מספר את חיי ולא יפה ולא שום דבר אחר. הוא למטרה של עצות בלבד! אז אם אתם ממילא לא מתכננים להגיב, אל תבזבזו את זמנכם.
אז פעם ראשונה אני פונה אליכם, לקוראים או לחלל האויר, במטרה לקבל עצות, כי אני באמת לא יודעת מה לעשות.
אז אחרי שכתבתי את הפוסט האחרון, על ההוא, כמובן שפתחתי פה לשטן והתחלתי לחשוב דברים כמו "מה אם..." וכאלה, ואני חושבת שאני מתחילה להרגיש אליו משהו.
למה זה רע?
כי הוא לא בשבילי. האופי שלו ממש לא מתאים לי, הוא בן אדם שחייב תמיד צומת לב ואני לא חושבת שתמיד גם מוכן לתת אותה לאחרים. גם טקט אין לו.
חוץ מזה, הוא לא ירגיש אלי כלום. אני לא הטעם שלו, ואני יודעת מה הטעם שלו בגלל שדי מזמן שמעתי חלקי שיחה שלו עם מישהו על זה שלדעתו יש 6 בנות ממש יפות בשכבה. בגלל שאני לא הייתי חלק מהשיחה ורק עברתי ליד, שמעתי רק 3 שמות, ואני די יכולה לנחש את האחרות והן לא מתקרבות למראה שלי.
עוד משהו, אני יודעת שהוא ממש חיבב מישהי שנה שעברה. העיניינים לא הלכו בינהם אבל אני לא בטוחה שהוא כבר לגמרי שכח אותה.
למה זה טוב?
כי אני יודעת שהרגש ההתחלתי הזה יכול להפוך לאהבה, מה שיעזור לי לגמרי להתגבר על האחרון שאהבתי. כבר שנה שאני לא מפסיקה לחשוב עליו, ואין יום שהוא לא עובר לי בראש. אני כבר יודעת שאני לא אמורה להיות איתו אבל זה לא עוזר להתגר עליו לגמרי. אולי ההתאהבות ב"ההוא" תגרום לי לשכוח ולהתגבר סוף סוף?
ושוב פעם למה זה רע:
כי אם זה לא יילך (וזה מה שכנראה יקרה) אני שוב פעם אהיה תקועה במצב הקודם. חרא.
אז כן זה היה פוסט דבילי, ואני נשמעת כמו ילדה פרחה בת 12, אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות: לשכוח כל מחשבה בעיניין כבר עכשיו או לתת לעצמי צ'אנס ותקווה ולנסות כן לעשות משהו?
ושוב פעם, סליחה על הדביליות של הפוסט. מקווה שזאת פעם אחרונה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.שושה.