כשהתכוננתי (נפשית ) לטיול השנתי השנה חשבתי שהוא יהיה .. בסדר .. נחמד , קצת משעממם והייתי בטוחה שאחרי יומיים אני כבר אתגעגע לחדרי הירקרק והביתה לאימוש.
כמה שאני טעיתי .
אני באמת לא זוכרת את הפעם האחרונה שנהנתי ליהיות כלכך הרבה זמן מחוץ לבית .
5 ימים זה לא צחוק , זה 4 לילות מחוץ לבית , בלי אוכל חם , בלי שמיכה, ובלי רגע פרטיות . ועם נופר (שם בדוי ) שיכולה לחרפן אותי ואת ידידתי ב לפעמים בנאיביות ובתלותיות שלה ומוציאה ממני מן מפלצת ורוע שלא ידעתי שקימים בי .
היום הראשון היה בעיקר מסלול ארוך בנוף מדברי והררי - קסום .. וציפורים דואות בין ההרים .. גיליתי חולשה לנוף המדהים הזה וקיללתי את עצמי שלא הבאתי את המצלמה , אבל צילמתי הכל בראש .
ביום השני ביקרנו בבסיס להכשרת מדריכות לשימוש בנשק וב"נמר" שהוא כרגע אמור ליהיות הרכב הצבאי הכי מוגן של צהל - הוא נראה פחות או יותר כמו טנק ענקי שהורידו ממנו את החלק העגול מלמעלה שיורה ומסתובב - אמור ליהיות חסין נגד טילים קטנים וכמובן יריות - מבפנים חנוק מסריח ואין מקום למתוח רגל .
אחרי זה בבסיס נכנסנו לחדר אימון ירייות ויריתי ברובה צבאי בסימולטור - ויריתי במטרות נעות - הרובה היה במשקל מקורי כמובן , והייתי מופתעת מאוד מהכובד של הכלי .
יותר מאוחר באותו היום הלכנו לחורשה יפה עם אגם . הייתה מנוחה של בערך שעתיים . שעתיים מבורכות שבהן נימנמתי עם ידידתי ב" ולאחר מכן הייתה פעוןלת ODT - OUT DOOR TRAINIG - פעולות אתגר לגיבוש הכיתה - זה די עזר והייתי מופתעת מרמת ההשתתפות של חברי הכיתה .
אני לא חושבת שכתבתי את זה בפוסטים הקודמים אבל הכיתה שלי היא כיתתת חנונים ברמה שלא תאמן - כיתת מחשבים - מה שאומר שכולם שם מעבירים את חייהם בסרט שהם איזה האקרים או מדענים ואפילו שהם סתם יושבים עם חברים שלהם - הם מדברים על פיסיקה מתמטיקה ולימודים - ולפעמים הם שחצנים , סנובים ופוצים ברמה שלא יתארו מילים אבל לפעמים . הם די נחמדים :) .
ביום השלישי עשינו פעילות התנדבותית, צבענו מיקלטים .
ביום הרביעי היינו בביקור בכלא (!) .
הייה כלכך מגניב . דיברנו עם שני אסירים שקרובים לשיקום וגמילה מסמים . אחד מהם היה מעורב ברצח וסוחר סמים . מעורב עם כנופיות ומאפייות מפוקפקות - מעורב באלימות - וניסו לרצוח אותו איזה 4 פעמים .
הוא סיפר על ילדות קשה - אבא שנטש אותו ואת אחיו , שכוונת פשע
הוא המשיך לדבר על כמה שהוא מצטער שביזבז את חייו בפשע ועל הצער שגרם למשפחתו . שהוא סיים כולם מחאו לו כפיים והזילו דמעה או שתיים מהסיפור המרגש של חייו. ולמרות שריחמתי עליו - לא יכולתי שלא לקחת את דבריו בעירבון מוגבל - לדעתי אדם שנתנו לו כלכך הרבה הזדמנויות לשפר את חייו - וזרק אותם שוב ושוב מסוגל לזרוק אותם עוד פעם נוספת - ולמרות הנאום המרגש אני חייבת לציין שלא ממש האמנתי לו .
ביום החמישי היינו בביקור בעיר בדואית - רהט - אירח אותנו בדואי חביב בשם חלאד- סיפר על הבדואים והמנהגים שלהם , ועל תהליך המודרניזציה שעברו בעשורים האחרונים .
אחרי זה היינו בטקס סיום מיגע - וארוך ולאחר מכן נסיעה של 4 וחצי שעות הבייתה.
תמיד חשבתי שבטיולים שנתיים - מי שלא מוקף בחברים לא ממש נהנה מהפוטניציאל שלהם .
אני מנסה ליהיות בן אדם של אנשים . כמו אמא .
אבל תמיד מגלה לאכזבתי בסוף שאני ממש לא - כמו אבא.
בטיול היתי בעיקר עם חברתי הטובה ב . - שתינו לא ממש מחוברות לכל השכבה ושאר החברים הקרובים שלי לא יצאו לטיול בכלל- ולמרות שאחרי כמה ימים הכיתה התגבשה והייתה מסגרת שדומה למשפחה - עדיין לא ממש הייתי מחוברת לכולם.
יש לי חברים - אבל רק חברים קרובים . ממש קרובים . ודי מועטים .
החבריוות של חזקות - כל החברות שלי הם רק חברות ממש טובות שמסוגלות לשפוך את ליבן אלי ולסמוך עלי עם סודות - ואני גאה בכך-
לא תמיד זה היה כך . פעם הייתי יכולה לספור את החברים שלי על 2 ידים - כמה פעמים - עכשיו אני בקושי מצליחה לספור אותם על יד אחת-
אבל שמתי לב שלמרות שאני לא בדיוק בן אדם שהוא מרכז החברה - כשאתה נמצא 24 שעות עם אנשים - כישורי החברה שלך בהחלט משתפשפים והכל הולך בטבעיות יותר.
- גיליתי שהנסיעות הם חלק מהנה כלכך בטיולים וכמעט חיכיתי להם - היה כיף לשבת עם ב ועם הכיתה ולהקשיב למוסיקה ולנמנם - לפתח שיחות
וסתם לשבת ולראות את הנוף מהחלון- הגילוי הזה הפתיע אותי מאוד כי אני בדרך כלל לא מעריצה של נסיעות ארוכות כי יש לי קיבה רגישה ואני מקבלת בחילה גם שאנחנו נוסעים 15 דקות באיזור הקריות . (איזור המגורים שלי ).
לסיכום אני אכתוב שאף פעם לא נהנתי ככה מטיול ואני מעודדת את כולם ליסוע לדרום ולנגב כי כלכך יפה שם :) .
מקווה שלכולם יהיה חג שמח - ולתלמידים שבינינו חופש שמח -
אוהבת
נועה
כינוי:
בת-לילית
בבלוג זה
בכל הבלוגים
