"אני לא חושבת על הסבל, אלא על היופי שעוד קיים" - אנה פרנק

סיפור לתחרות של ישרא. 

אני דיי חדשה בכתיבה  אבל אני קוראת המון. וזה בין הניסיונות הראשונים שלי לסיפור...  אני חושבת שהסיפור יצא די הזוי -  אבל כשהמשימה הייתה לכתוב סיפור על אורח מוזר מאוד - לא מהעולם הזה שמבקר אותי - זה מה שאני מדמיינת.

 נכתב בעיקר להנאה.

שומרת השפיות

כשאני מתעוררת מצפצוף  השעון המעורר שבשידה ליידי ,המספרים הצהובים הבוהקים בחשכת החדר מודיעים לי שהשעה עשר בלילה ולרוע מזלי ישנתי כל אחר הצהריים והערב.

אני מגרדת  את עצמי מהמיטה ומיד מתמלאת רגשות אשם  וריקנות, שכן, הבטחתי לעצמי רק אתמול שלא אבלה את כל היום בבטלה – ושם הייתי- בכותונת הלילה שלא החלפתי כבר יומיים .

נדמה שאחרי שהשתחררתי מהצבא וחזרתי לסטטוס אזרחית הבטלה החלה ליהיות דרך חיים  בשבילי, ולמרות שתחושת ריקנות זו הייתה מוכרת לי אף פעם  לא הצלחתי באמת להתרגל אליה.

החלטתי לשכך את ההרגשה הגועלית והלכתי על התרופה האולטימטיבית לדיכאון, קור, או סתם שיעמום – מקלחת.

המקלחת לא עוזרת והמים החמים , מרדימים אותי אפילו יותר , אני מקרצפת במרץ ו בכח את הגוף כאילו מנסה להוריד מעצמי שכבת איכסה בלתי נראית לעין

אני בקושי מזהה את עצמי במראה – האשה  הצעירה שמולי אפרפרה , פניה שקועות וחסרות הבעה ,.

שני שקים בולטים מתחת לעיניה הנפוחות והיא מקרינה חן ששווה פחות או יותר ברמתו לפיל ים עצל.

אני נוגעת בפני בניסיון נואש לשפר את המראה המאוד לא מלבב  מותחת את עור שקייות העינים ש לפתע קול נשי ונעים מאחורי אמר:

"רצוי שלא תגעי בהן כך, .. עושה קמטים" הקול קרץ לי בשובבות.

פלטתי צווחת בהלה וכיסיתי את פי עם ידיי..

מאחורי עמדה אישה קטנטנה , היו לה פנים עדינות ויפות , שיער בלונידיני קצרצר על גבול הכסוף ועינים בצבע שאין לו שם שהזכיר לי גוון של סגול .

הדמות נראתה כמעט משועממת , נשענת ביד אחת על משקוף הדלת.

"תצאי מפה..".שמעתי את קולי הרועד .."אני... אני אקרא למשטרה!"  האשה שיחררה צחוק מתגלגל ומוסיקלי.

"נועה, שתינו יודעות שזה לא בדיוק הסגנון שלך ."

ניסיתי להירגע.

"את מכירה אותי ?" הזעפתי פנים.

"אוו , אנחנו מכירים את כולם נועה"..אמרה שעה שתשומת ליבה מופנת לאוסף הסבונים המונח בשייש שלידה והיא בוחנת אחד אחד ומריחה אותם .

"מי זה אנחנו?" התרחקתי אחורה  לפינת החדר כשהגיעה לבסוף לצד השיש שלידי.

"אנחנו זה הששר"ג" אמרה בקלילות .. כאילו מידע זה הוא מובן מאליו. 

"הששר"ג   " גילגלתי את ראשי התיבות המוזרות על לשוני  בחשדנות.

 "כן . שמירת שפיות רוחנית גלקטתית.".. "זה מין סוג של אירגו-".

" רגע אחד. " קטעתי אותה. " אמרת ..גלקטית ?!" .. האם הכוונה באמת ל...

"חיזרים"  אישרה את כיוון מחשבותי. כשראתה שאיני מסוגלת להגיב , המשיכה להסביר.

"אנחנו איגוד מיוחד של סוכנים, סוגים שונים של יצורים , כוכבים שונים,  התחילה בסבר פנים חמור..עוקבים אחרי יצורים הזקוקים לעזרתנו... הרוחנית ..אני ג'ודי דרך אגב"

"אז אתם כמו גרין לנטרנס רק פחות מגניבים ויותר דומים לפסיכולוגים" הגבתי לבסוף.

 "אני מניחה שאת יכולה להגדיר את זה כך. אם זה יעזור לך להבין יותר טוב" הירהרה, "את יודעת שגרין לנטרנס קיימים ?.. מה שמדהים הוא , שהם הוקמו בעקבות ההמצאה האנושית של DC - כמשטרה גלקטית- זה היה להיט גדול בכוכב שלי .. וגם באחרים" הוסיפה בידענות.

בקושי הספקתי להתרשם מפיסת המידע הזאת כי היא הכריזה מייד  בנימה ענינית " בכל אופן, זו לא הסיבה שאני כאן.".היא העבירה את ידה בשיערה הכסוף.

"אני כאן בגלל שאת, נועה - איבדת את דרכיך, את תקועה במקום. ואת צריכה משיהו שיכוון אותך - נתחיל בעבודה" היא יצאה מהאבטיה לכיוון חדר השינה שלי ולרגע נזכרתי שאני בכלל עירומה לגמרי  אך שעקבתי אחריה לחדרי נדהמתי לגלות שאני לובשת בגדים זהים לשלה - מזכירים טוגה יוונית עתיקה קשורים בחגורה חומה . הם היו נוחים וחמימים להפליא

ג'ודי הסתובבה אלי בפתאומיות ושאלה" יש לך משהו לאכול ?... בא לי לאכול."

התבלבלתי . לפני כשניה בדיוק נשמעה נחושה בדעתה להגיע לעינין הביקור .. חשבתי לעצמי שאפילו בין בני עמה - החייזרים היא נחשבת למוזרה ביותר.

 "אממ... כן . ברור. " פתחתי את המגירה וזרקתי אליה שקית במבה סגורה בקליפס מאתמול. היא המשיכה לדבר תוך כדי לעיסה: "בכל אופן, אני רוצה שתעשי משהו עם החיים שלך נועה בת האנוש - העצלנות הזאת לא יכולה להימשך כך ! צאי לעבוד! או ללמוד. - מתי הייתה הפעם האחרונה שדיברת עם חברים?" תקעה בי מבט מאשים שלא קיבל את האפקט המלא בגלל פירורי הבמבה שניגבה מפיה.

 "ומה לגבי התחביבים שלך ? .. מה לגבי התשוקה שלך למוסיקה ? לגמרי שכחת אותה? .. את לא חייה נועה. את מתקיימת!" קבעה נחרצות ועיניה הסגלגלות נפגשו עם שלי ברגש.

רציתי להגיב. רציתי לומר לה שדבריה לא נכונים בכלל, שיש לי חיי חברה  ושאני מאושרת ושאני לא צריכה חייזרית -פסיכולוגית מטורללת שתתקן לי הרגלים- במקום זאת פשוט הסתכלתי לכיוון הרצפה ושתקתי .

"נועה, " התחילה ברכות ופניה הביעו חמלה - "את חייה רק פעם אחת.  תקופה אחת.וגם היא קצרה עד גיכוך. 100 שנים זו תקופה מגוכחת.. אל תבזבזי עוד זמן!...

"

 עלתה במוחי שאלה לא רלוונתית אך בלתי נמנעת

"כמה זמן את חייה?"

היא חייכה. ולא יכולתי שלא להרגיש חמימות מסויימת מבפנים.

אני מכוכב "הוגו" ותוחלת החיים של הוגואית ממוצעת היא בערך 1000 שנים של כדור הארץ". אמרה בסיפוק.

לא פלא . חשבתי לעצמי. הם חיים כלכך הרבה זמן שלהתעסק עם החיים שלהם כבר לא מענין אותם - אז הם מחפשים לוזרים כמוני להציק להם .

הייתה שתיקה נוחה בינינו. ג'ודי התיישבה על מיטתי והרימה את הספר שעל הכרית-

הארי פוטר השלישי. המועדף עלי.

"ברצינות נועה?" היא גיכחה בלעג ... "הארי פוטר? "

מה?!" 

היא יכולה להעביר ביקורת עלי כמה שמתחשק לה . עד להארי פוטר היקר שלי . " מה לא בסדר אם הארי פוטר?" שלחתי אליה מבט מלא תוכחה.

"הכל בסדר עם הארי פוטר נועה, הכל לא בסדר עם העובדה שאת קוראת את הספר הזה פחות או יותר מהגן".

"אין שום דבר רע עם קצת נוסלטלגיה ג'ודי" אני עושה פרצוף נעלב.

"נועה , זה לא נוסטלגיה אם לא הפסקת לקרא את זה מהגן ועד עכשיו!" חייכה חיוך ניצחון.

"נו אז מה את מציעה שאני אקרא? "

"יש את הספר החדש הזה ... של סטפני מאייר... על החייזרים " היא קרצה לי .

"נעע .. קיטצ אף פעם לא הייה הקאפ אוף טי שלי " ביטלתי את דבריה.

"לא יקרה כלום אם תנסי " חייכה אליי בחום . "עכשיו, תיכנסי לישון , ושתקומי אני מבטיחה שתרגישי טוב יותר".

 ברגע שאמרה דברים אלה- הרגשתי את עיני נעצמות והשינה מכבידה עליי.

 המחשבה הצלולה האחרונה שלי הייתה שרציתי לשאול עוד המון שאלות אבל לא  הספקתי.

"לילה טוב ג'ודי"

 חושך.

"לילה טוב נועה".

התעוררתי עם קרני השמש -  - חם לי . המיטה שלי חמה . הפיג'מה חמה .  אני מזיעה. השתחררתי מהסדינים בסירבול.

 הרגשתי מוזר . שונה

      כיסיתי את פני בידיי ונזכרתי בחלום המטורף

 שלי אתמול

דקירת אכזבה בקירבי.

ישבתי דקות אחדות והירהרתי באירועי החלום המוזר

 ולבסוף התרוממתי מהמיטה והתכוננתי לצאת מהחדר כשמבטי נתפס  פתאום על הספר שהופיע הכרית שעליה ישנתי.

התקרבתי 

חיוך ענקי עלה על פני שקראתי את הכתוב על הכריכה:

" גוף מארח" מאת סטפני מאייר.

תוצאות התחרות : 

אני בין 20 הסיפורים המצטיינים !

וזכיתי בספר !

ובשני כרטיסים להקרנה של הסרט בתל אביב !

ובת דודה שלי ואני הולכות להינות מאוד מחר! ^.^

יאייי ~