The best thing you can give yourself is never giving up

שבת בערב, יום יפה. גשם. כמה חיכיתי לגשם. שלחתי לאמא שלי כבר שלוש הודעות והיא לא ענתה לי. אבל עכשיו אני מקבלת אס-אמ-אס שאומר משהו כמו, "תראי איזה גשם יפה סידרתי לך". אני שולחת משהו בחזרה ואז היא כותבת שהיא ספוגה ממים. אני עונה "כיף לך."

היא לא אמרה לי כלום.

היא מתקשרת אלי אחר כך, בערך בתשע וחצי. משהו כמו "נפלתי, שברתי את היד. חשבתי שזה כלום אבל אחר כך ראיתי שזה כואב לי אז הלכנו לרופא. זה ביד של הניתוח-" לפני כמה שנים היא עברה תאונת דרכים, כל היד השמאלית שלה פחות או יותר התרסקה ועשו לה שני ניתוחים ביד הזאת, הכניסו שם ברזלים או משהו. "- אז הרופא אמר שאולי יצטרכו לעשות לי עוד ניתוח, להוציא את הברזלים ולשים משהו אחר."

פלאשבק. אני ואבא יושבים במכונית, הוא אומר שלאמא הייתה תאונה. אני חשבתי שהוא צוחק. הייתי קטנה. אין לי הרבה זכרונות.

יום ראשון. עוד יום יפה. אני לא זוכרת אם הוא באמת היה כל כך יפה, אבל הלכנו לקנות לי פלאפון. כשהמוכר הוציא את הכרטיס סים מהנוקיה והכניס לגאלקסי הוא אמר "לא ציפיתי לפלאפון כל כך ישן." בטח חשב שהם נכחדו או משהו. זה היה די מצחיק. באותו יום אחותי נתנה לי במתנה את המחשב הנייד שלה. זה היה מין יום חרא-יום נפלא כזה.

יום רביעי. באים לקחת את הארנב שהיה אצלי שלושה שבועות. אנשים נחמדים, קנו לי ספל עם שוקולדים. אמא שלי טסה יומיים לפני לחו"ל. היא לא רצתה לטוס, בגלל היד; אמרתי לה שיותר טוב משתישאר פה ולא תעשה כלום, או יותר גרוע - תישאר פה ותעשה משהו. 

עכשיו כבר לא כואב לה. "רק מסורבל". 

בכל זאת, הטוב עלה על הרע. לעומת זאת, שבוע הבא. אין צורך להוסיף מילה כדי להבהיל אותי עד מוות, פשוט - שבוע הבא.

אמא שלי אפילו לא מסוגלת לחתוך לימון. לא לאסוף את השיער.

שבוע הבא: שני שיעורי גיטרה, שלשם שינוי אני אצטרך להגיע אליהם באוטובוס (דבר שמפחיד אותי בעצמו עד מוות כי הגיטרה תוכל להישבר בכזאת קלות באוטובוס...); בבית ספר - חוץ משיעורי בית אינסופיים - יום אחרי יום, שני יומני קריאה ושני בחנים. 

בבית. בבית, חוץ מלעשות את הדברים שאני צריכה לעשות, וחוץ מלעזור לאמא שלי להתקלח, לאסוף את השיער וכו', אני אצטרך גם לעשות כביסה, לבשל לשתינו, לשטוף כלים, קניות. הכל לגמרי, לגמרי בעצמי. באמת, צריך עוד סיבה להתמוטטות עצבים?

אולי לא יהיה חם. לפחות זה.

-אני לא באה לבקש רחמים או להתבכיין או משהו. אתם יודעים. רק לפרוק.-