היום באוטובוס הומה אדם בדרכי לתחנה המרכזית פגשתי את סנופקין. לא את הדמות הבדיונית כמובן, אבל התגלמות לא רעה שלה, כל מה שניתן לדמיין שסנופקין יהיה לו יהיה אדם בשר ודם. הוא היה בן גילי לערך, אולי צעיר יותר, רזה ומוזר למראה. היו לו כובע ומעיל עור ארוך, נעלי הליכה, ג'ינס מרופט, תיק גב גדול עם מזרן מגולגל שנתחב אי-שם בין הרצועות ומטריה ישנה נגד הגשם. הוא ישב לא רחוק ממני וקרא את הספר השני בסדרת "A Song of Ice and Fire", ואני חייכתי לעצמי כי מסתבר שלסנופקין יש טעם לא רע בספרים.
