היא כמו האלוהים בשבילי. שיערה הארוך נופל על כתפיה ומשתפך אל שיפולי גבה, במפל של נינוחות וריח המים המפכים אל מעל חלוקי הנחל בוקע מנקבוביותיה,
עיניה, מאירות לי שבילים שלא נלקחו,
ומציגות לי מצג שווא של השלווה שהייתה יכולה להיות.
צחוקה, קרקושי שערי גן עדן בנעילתם.
היא הייתה כמו האלוהים בשבילי,
ושפתייה להטו אליי, שרפו את ספקותיי, באודם התפוח האסור
ורגלייה,
ארוכות. ארוכות כמו כל הצעדים שאעשה עד שאגיע אליה.
שהיא שולחת רגליה, לבי מחסיר פעימה. (רק אל תלכי)
היא כמו אלוהים בשבילי. אני הולכת בדרך שהיא מורה לי באצבעותיה האצילות חותרות את האוויר אל הקרביים שלי, ובכל צעד שאני עושה לכיוונה היא נטמעת עמוק יותר לתוכי, נמהלת דליל יותר בדמי,
היא כמו האלוהים בשבילי, אני מייחלת והיא לא עונה, מתפללת ואודם שפתיה קפואות בדממה והיא,
היא שלה. וגם אני.
היא כמו האלוהים שלי,
כי אני מתפללת.
היא כמו האלוהים שלי,
כי היא לא קיימת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גרביונים