שבי. לא מעניין אותי איך עבר עלייך היום. השמש כבר נעלמת מאחורי העננים, הדמדומים הכתומים מתמזגים בתכלת השמיים, אז שבי.
לא על הספה, על השטיח מתחתייה.
תחייכי. לא מעניין אותי שעצוב לך. תחייכי שיכאב לך ואל תפסיקי. תמתחי את השפתיים ותאספי את הלחיים שלך לשתי גבעות אנוסות עד שתרטטי ותדממי על שתי שורות השיניים הלבנות שלך.
תתפשטי לאט. אני לא רוצה לפספס שום דבר. את הפואטיקה של שעת ערביים על עורך בצבע דבש.
תגעי בי. בכפות הרגליים. במוך מלוטף הזיעה שבין הבוהן לאצבע שלידה, ולא מעניין אותי איך קוראים לה, לא מעניין אותי איך קוראים לך.
נעה, שירי, ליאור, קלינדה, את כל השמות ביחד פלוס חזה דאבל די עומד, פה פעור, לשון בחוץ וחור התחת הדוק שווה אפס.
הדמעות שלך הן חומר סיכוך מצויין. תנגבי את הלחי שלך על הזין שלי, תבכי חזק יותר כי אין מספיק. תבכי כי את לא יכולה לחייך יותר, לא יכולה לחיות יותר, לא יכולה למות יותר. לא יכולה יותר.
תבכי כי את זונה. כי את ריקה. כי את זולה.
כי אמרתי שבי, והתיישבת.
תשתי.
את כל הבקבוק ואז עוד אחד. ועוד קצת. ועוד שלוק. זה לוחץ? תתאפקי.
תבכי. אל תפסיקי לחייך.
תאספי את הדמעות לכף ידך ותצרי בריכה קטנה, כל פעם שתתנקז אל הרצפה תתחילי מחדש.
תריחי.
תפזרי את השיער שלך לתוך השמפניה הזהובה הזו. היא חמימה. היא האמת.
תאהבי אותי.
תתאמצי.
עד שיכאב.
תבכי, חומר הסיכוך ירכך עד שאני אכנס עד הסוף.
עכשיו אתפשט גם אני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גרביונים