אני מעשן רק כשאני צריך. 
אף פעם לא יותר ממה שאני צריך. 
אם היה לי כח הייתי קם וצועק. 
בורח מתפרק אף פעם לא חוזר יותר. 
מליון כדורים, 
נותנים לי הרופאים. 
שלא אצעק שלא אצחק, 
שלא אתעורר יותר. זה משחק. 
משחק מתוכנן היטב, 
שלא כמו בחלומות אתה צריך לנוע. לנוע ומהר. 
מאש הצלפים מאש המחשבות מאש החרבות. 
אני בתוך הצינור. 
עכשיו ארבע בבוקר, 
מזיע מתחת שמיכת כותנה שחורה, 
מסתכל על התיקרה העקומה. 
הייתי רוצה לאהוב אותך. 
בלי לחכות. 
בלי הפסקות. 
כאן ועכשיו בין ההריסות. 
לקחת אותך איתי לתוך הצינורות. 
עכשיו מתחילה מוזיקה של מחלה. 
מוזיקה של גהינום זה לא אושר. 
זה סתם דיכאון. 
אני לא אוהב שמפריעים לי להתרכז בחלומות שלי. 
יגיע הסתיו יסלק ממני את כל הליכלוך. 
והלילה, 
אתה הולך לחלום את כל החלומות הכי יפים שיש. 
החלומות שלנו זה הסיפור האמיתי. 
עכשיו אני מושלם. 
עכשיו אני לא זוכר שום דבר קטן, 
אפילו לא פרט קטן. 
ויש ויש ויש 
ויש את כל הזמן שאפשר, שנשאר, חודש, חודשיים. 
אולי שנה אולי יותר. 
הכדור בתוך הדם, 
אין כבר מחשבות, 
אין כבר קולות, 
יש רק אהבה בין ההריסות. 
אני בתוך הצינורות. 
כבר כמה ימים. 
כבר כמה שבועות. 
כמה שנים טובות. 
אולי איבדתי כל תחושה, 
חושב שאני עף אבל בעצם על הריצפה. 
אז שותה את הגשם המלוח. 
מסומם מהים או שיכור מהרוח, שיכור מהרוח.

גבריאל השפיע עלי המון בכתיבה (אתם יכולים אפילו לראות כמה ציטוטים שלו פה), והוא עזר לי להבין שאני בבעיה בתקופה מאוד קשה.

הבנאדם הוא יוצר ומוזיקאי אמיץ ברמות מטורפות, ועל זה אני מעריך ואוהב אותו מאוד. 

ללא ספק בנאדם שמעלה השראה. למי שמעוניין יש סרט שקוראים לו "גם כשעיני פקוחות" שמספר פחות או יותר על החיים שלו. מומלץ.

אני זזתי, בי.