את מוזמנת להשיל ממך את תג השם

אנחנו כבר לא בכיתה א'

אין כבר צורך בהזדהות,

כי הכל כאן כבר גדול יותר

את מוזמנת להוריד ממך את העורמה

אנחנו יותר בוגרים מזה

אין כאן ריקודי חיזור

רק אבק דרכים ודמעות

עכשיו כשאת מפליגה לך,

אדוות יהפכו לגלים,

לצונאמי ולאסונות טבע,

אבל פנייך ישטפו, וישאירו מסקרה על הים

אין כבר טעם להצגות, ולמשחקים

גם פיל בוכה כשכואב לו

גם הספינה הגדולה ביותר,

שקעה מקרחון וטבעה לה

עכשיו כשאת שוקעת, אני כאן

עכשיו כשאת צפה חזרה, אחכה לך בחוף

עכשיו שאת חשופה, אסתיר אותך בגופי

ורק אמת, תשאיר מסקרה על הים.