לפעמים כשהוא לא זז ומדבר,

עולם שלם בתוכו מתדרדר,

רק בודק את הדופק, ומודד את החום

לפעמים כשהוא לא זז ומדבר,

הוא שוכב ולא יכול שלא להיזכר

בבדיקה של הדופק, בדמעה בעיניים.

איפה היית 21 שנה, תאמין לי שלא הפסדת יותר מדי

הרבה זעם, הרבה שקר, הרבה אהבה, המון שנאה,

יצר הרע, יצר הרוע, בכוח הזרוע, מניף בעוצמה, פוגע חזק

נופל ומדמם, על הרצפה.

כבר שנים שתולעים אוכלות לי את המוח, מכרסמות,

בפינות הכי עמוקות, הכי כואבות.

דם ילדים צרוב צועק אלי מן האדמה, מפיח בעצמו את חייו מכאיב לי, ומצחיק אותם.

כבר שנים שהנשים מהמסך מסתכלות עלי עם המבט המסופק שלהן,

עוד שניה הן גומרות, שניה הן מתות, מבפנים, מבחוץ,

על הצוואר, על כל הגוף.

נשים רצות אל מול עיני, חתוליות ומלאות אוויר, דוקרות אותי בטפריהן, ושיניהן..

אבל אני, אני לא עשיתי שום דבר רע רק הצמדתי את הנשק לגרון, כי סבלתי,

וגססתי יותר מדי. אני לא יודע אם אלה היו רחמים או כוח הרצון שגרמו לי לעמוד, לסבול וללמוד.

התשוקה בשפתיים.

הדמעה בעיניים.

הכאב בגפיים.

הלחץ בחזה.

וכולם מלטשים עיניהם אליי, בזים לי וצוחקים,

שוחה בשלולית מים מדוללת בשתן וחושב שאני בפארק מים.

התשוקה בשפתיים.

הדמעות בעיניים.

הנשק בידיים.

נזרק לצד.

נאכל, עם השיניים,

ונטרוף, עם העיניים,

עד שנגיע למעיים

ונדקור, עם קלשון

ונלקק, עם הלשון

עד שלא יוכל לישון

והיא ישנה, על ספה,

במדבר, בארץ קפואה

רדומה משכרות

מסריחה מסיגריות

מגעילה ומקומטת, זונה זקנה.

אבל שום קיר לא יעצור אותה

ושום צייד לא יהרוג אותה

היא תרוץ חופשיה עד יום מותה

ואת, המשכרת,

תמיד את צוחקת

ומצידך שהשמיים יפלו

אבל לעולם לא תפסיקי לרוץ

ואת, המשכרת,

תמיד את צוחקת

ומצידך שהשמיים יפלו

אבל לעולם לא תפסיקי לרוץ