קשה לי לחשוב על זה שהיית פעם ילדה כל כך קטנה וכל כך שונה ממה שאני היום, וקשה לי עוד יותר שאני לא זוכרת את עצמי כל כך בכיתה א' וב'.
זה כל כך מוזר לחשוב שפעם את הייתי בת שמונה שפעם הייתי ילדה בעלת השקפת עולם שונה,מחשבות שונות, אופי שונה, תחביבים שונים...
פעם הייתי ילדה שנפגעת שסופגת הכל פנימה את כל הפגיעות ללב-היום אני ילדה שלא מתייחסת לכל ההערות הקטנות העקיצות האלה, אלא אם זה פוגע בנקודה הרגישה שלי.
אני מרגישה שהשתנתי ממה שהייתי פעם-פעם הייתי פתי האמנתי לכל מילה שאמרו לי- היום אני מנסה כמה שיותר לחשוב בדרך ההיגיונית, אבל, זה לא מצליח לרוב.
הנוסטלגיה של פעם מציפה אויתי בגעגוע לילדות שלי, אני חושבת שאם כל אדם היה חושב על מי הוא היה ]עם מה הוא חווה הוא היה רוצה לרדת לעומק ולגלות יותר לראות איך הוא היה מהצד.
הלוואי וזה היה באמת אפשרי כי אם כן, הייתי רוצה.
פעם שמש הייתה נחשבת אצלי כעיגול וקווים- היום היא נחשבת אצלי כאור שמגיע לכל הכיוונים.
פעם פרח היה אצלי עיגול גדול ועוד חצאיי עיגולים- היום פרח אצלי נראה כפרח בכל מיני צבעים שנראה כקישוט טבעי.
פעם ים אצלי היה נראה כקווים עקומים וצבוע בתכלת-היום הים נחשב אצלי כמים צלולים בגווני התכלת.
פעם בציפורים נחשבו אציל כשני גבעות קטנטנות- היום הציפורים נחשבות אצלי כחיות שיש להם את חופש הבחירה, להישאר?לעזוב?
פעם השמיים אצלי היו צבועים בתכלת- היום הם צבועים בכל צבעי הקשת.