אני רוצה להרגיש בלתי מנוצחת
להיות חד פעמית
אני רוצה להרגיש שאף אחד לא יכול עליי
שאם אני אעמוד על גג העולם,
העולם כולו יעצור את תזוזתו ואת נשימתו כדי להסתכל עליי עומדת שם
אני לא באמת רוצה להתאהב
כי אני לא רוצה שהאהבה תביס אותי
אני רוצה להשיג את כל מה שאני רוצה
רק במצמוץ העיניים
כמו הבנות היפות עם העיניים הגדולות והפרחים בשיער
אני רוצה להרגיש שהרוח אף פעם לא מעיפה אותי
אלא נותנת לי עוצמה
שכשאני הולכת ברחוב, אני מסובבת ראשים
וכל הרחוב קופא
ואני זוכרת שבבוקר אחד של האנגובר בשישי עמדתי מול בנייני האומה כשכל מה שנשאר לי מה200 שקל של חמישי בלילה הוא 4 שקלים וצלעתי בבגדים מלוכלכים ומסריחים מקיא לקיוסק וביקשתי שוקו, כי הייתי חייבת להעלים את כאב הראש הזה איכשהו. והמוכר שהיה נראה לי קצת ערס הגיש לי את השוקו ואמר לי
"את יודעת, אני כל הזמן רואה אותך מסתובבת פה, תמיד נוסעת לאנשהו או חוזרת מאיפהשהו. ואני חושב שאת הבחורה הכי מיוחדת שפגשתי. יש לך ביצים, כאילו כל העולם על הזין שלך ואת הוכלת עם הדרך שלך ולא אכפת לך"
ואני לא ידעתי איך להגיב וחבר שלו שישב לידו הדליק סיגריה ואמר לי "אני במקומך הייתי לוקח את זה כמחאה אחותי, וואלה פירגן"
אבל אני רק חשבתי לעצמי שהוא טועה,
אני לא מיוחדת, לא חד פעמית ולא עוצמתית. העולם לא על הזין שלי, ההפך. העולם לא עוצר להסתכל עליי, אלא אני זאת שעוצרת כל הזמן בעוד נסיון נואש להבין, להפנים מה הולך סביבי. אני לא הולכת עם הדרך שלי כי הדרך שלי כבר מזמן התכסתה בשכבה עבה מדי של שלג. אני הולכת בדרך שמציבים לי, חושבת שאני הולכת אעלק אחרי אידאלים, רצונות שלי, "פאק דה סיסטם".
לעולם לא אגיע לגג העולם, ולעולם גם לא אגיע לתחתית שלו. כי גם אלה שמגיעים לתחתית הם בלתי מנוצחים, מדהימים, מקסימים, חד פעמיים.
ואני לא אחת מהם.
עריכה:
ואני עצמתי את העיניים
ולחשתי לו בדמיוני
"קח אותי לתל אביב
ותראה לי איך נראה עולם"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בימבה.