אני עומדת על ראש מגדל גבוה, גבוה מאד... לרגליו שיחים, שומעת שמלמטה קוראים בשמי, לא מזהה את הקול, למרות שמוכר, קוראים בשמי וזו קריאת עזרה.. אני צריכה לקפוץ, זו הדרך הקצרה ביותר להגיע לקול ההוא שלמטה... אני פוחדת לקפוץ, מזיעה, פוחדת, רועדת, פוחדת. הפחד... הפחד בחלום מוחשי, אמיתי, מרעיד, וכמעט אפשר לגעת בו. לבסוף אני קופצת .. מנסה לנשום, מנסה להקשיב לקול, לראות מי זה קורא לי, לא רואה איש, לא שומעת שוב את הקול ההוא... התחושה היא שחייבת למצוא את מי שקרא בשמי... זוחלת, מחפשת ולא מוצאת איש... מרגישה אזלת יד, משום שלא ´מלאתי את המשימה עד תום´... לא מצאתי את זה שזקוק לי, .. לא מצאתי, לא הצלחתי, לא הצלתי..
בשלב הזה אני מתעוררת, מזיעה, ותחושה רעה אופפת אותי, גם במצב העירות... תחושה של 'לא הצלחתי...' היה מישהו שהיה זקוק לי בחלום, ולא הצלחתי לעזור ...
אני קמה, שותה מים, מנסה להפיג את התחושה הקשה, של החלום-סיוט הזה... מנסה לנשום.. לצנן את הגוף, ליבש את הזיעה...
שוב מנסה להירדם, ושוב אותו חלום... שוב אני על ראש המגדל ההוא... וחוזר חלילה, אותו החלום, שוב ושוב, אולי 4 או 5 קפיצות באותו הלילה... מחלום לחלום, אני פוחדת להירדם שנית, פוחדת מהפחדים שיגיעו, לפני הקפיצה ההיא...
עכשיו כבר בוקר, ואני מרגישה עייפות, אפיסת כוחות, והמחשבות נשארות תקועות בסיוט, בחלום... איך אחרי אותה קפיצה, בחלום ´הבא´ שוב הייתי בראש המגדל? איך טיפסתי לשם, והוא כל כך גבוה? איך? במצב חלימה? בעירות? במימד אחר? מחשבות הזויות....
בעבודה הם שואלים: ´מה קרה? איפה היית? מתי קמת? את נראית כמו אחרי מסע כומתה´... אני עונה להם: ´כן, אני אחרי מסע כומתה...´
כל החודש האחרון, הרבה לילות ברצף של מסע כומתה שכזה... אחר כך לילות ´שקטים´, כאלה שלא זוכרים שום חלום, או שלא חולמים, או שלא מאד ישנים בהם, לילות שקטים... והלילה שוב... קפיצה אחת, ואחריה לא רציתי להירדם שנית... אולי הטיפּוּס קשה עוד יותר מהקפיצה עצמה? מהפחדים של לפני אותה קפיצה? לא אדע דבר על הטיפּוּס... הוא לי תעלומה
חלומות מטריפים
סיוטים מזויינים,
הניחו לי,
או קחו את נשמתי איתכם,
לחלום-לנד או סיוט-לנד,
למקום שממנו
אתם מביאים אלי
דמויות, אנשים, רוחות רפאים,
שמרסקים את גופי מידי לילה
חלומות-סיוט לא מניחים לי, כנראה, הם מגיעים במחזוריות שאינני מסוגלת להסביר לעצמי... לרוב בימים ולילות ´טובים´, ´רגועים´, כמו להזכיר לי, ´זכרי, היו ימים אחרים.....והם עלולים לשוב´ ... לעולם חלום לא מותיר אותי אדישה, תמיד גורם לי למחשבות ימים רבים אחרי שנחלם.... תמיד לתהיות, לשחזורים, לשאלות.. לתחושות כאלה ואחרות, הוא ממשיך להתקיים, הקיום שלו אינו תלוי בזמן החלימה, .. הוא היה קיים טרם החלימה עצמה, ובמשך החלימה, והרבה הרבה אחריה.. קיום אינסופי.
http://www.macom.org.il/nightmare2.asp
מצאתי כתבה מצויינת, לעיל, שעוזרת להבין חלומות מעין אלו,
מסבירה איך לרשום ולתעד אותם, ואת חשיבות התיעוד עצמו,
ומובילה בהדרגה גם לאפשרויות של עיבוד החלומות, של הפיכתם מסיוט לאמצעי ריפוי, לאמצעי שמעניק עוצמות. אמממ זה נראה כל כך בלתי אפשרי והזוי, גם לי, אבל שווה לקרוא את המאמר הזה, להזיק הרי זה לא יזיק, ולהועיל? משוכנעת שכן.
פורסם במקור ב-22 בנובמבר 2003, בתפוז.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
