בוא נשחק משחק,

אני אהיה למעריצה ואתה לכוכב.

אני סביבך כירח ואתה לשמש.

אתה תשלח לי סימן שאלה ואגיב בפסקה ארוכה.

אני אראה בך כמושך ואקווה שאעמוד בסטנדרנטים הגבוהים.

ועם כל הודעה שלך ארגיש כאילו ניצחתי את העולם.

כל זמן שתענה לי אתמלה בפנטזיה שהתגלת ואיתך החיפושים יעלמו.

כל זמן שלא תענה לי ארגיש את הבדידות מחלחלת בי. 

אחייך, אגיד לא נורא, בטח הוא ממש עסוק, אולי הוא לא ראה.

אשלח עוד סימן שאלה.

בואי נשחק משחק אתה אומר לי.

"אני ארגיש אותך ואת אותי".

אתה מתכוון לפיזית, אני אחשוב ריגשית.

אתה בפה סגור ושקט כל הערב, אני אנסה לאכול את כולך בביס.

אגיד - טיפה "כואב לי", פתאום תחייך תסתכל לי בעיניים.

אני אתמלא בדמעות, אחשוב שזהו זה. ככה זה אמור להרגיש.

אני אגיד שהיה מדהים. שנהנתי. אנסה להשתלב חברתית.

אתה תהנהן ותסתכל בפאלפון שוב.

בוא נשחק משחק אני אגיד,

אתה תשלח לי הודעה ואני אענה אחרי שעה.

אתה תבקש דייט שני ואני מהר מאוד כבר אדע לקחת אותך למיטה.

שם נשחק בתפקידים, פתאום פחות זרה.

אתה תסתכל לי בעיניים ובחיוך עצוב ולא מסופק, פתאום אפצע פה ואגיד "היה מדהים".

אתה תשאל "מה זהו? "

אני אשאל "מה לא? ככה זה מרגיש כשמגיעים לשיא".

אתה עם פה פתוח בולע את מילותי הקדושות, שואף רק להתקרב אלי.

הדרך שלך זה חיקוי, שלי זה שינוי.

"בואי נשחק משחק" הוא אמר לה,

היא תשאל איזה

הוא ישאל "מי תרצי להיות הפוגעת או הנפגעת?"

היא תעצור אותו לרגע, תחשוב, ואז תתקן.

"אתה מתכוון - בואי נשחק *אהבה"

ראיתי שהשבוע הקטעים קשורים לשבוע הספר העיברי, קיבלתי השראה מהקטע העברי המהמם של יונה וולך - שמש פלסטינאית, כי לפי דעתי שירה עברית זה משהו שכולנו צריכים להיחשף אליו יותר, שבוע הספר הזדמנות לכך. אפרופו שירה - ממליץ ללכם לחפש בגוגל - ערס פואטיקה.

הוא בנימה אישית, אחרי 3 שנים ואחרי שנתיים של העלמות בהם מה שמצאתי היה את עצמי ובגדול.

אני עדיין לא יודע אם חוזר.. דברים השתנו פה, אנשים נעלמו פה.

אבל סתם היה לי רגע יצירתי, מקווה שנהנתם :)

שלכם באהבה

One Who Knows How To Live