מבחן האמצע בפסיכומטרי לווה בפרגון של המדריך- "קחו לכם זמן להרגע, קצת חופש". אז לקחתי קצת חופש והנה אני כאן:)
אהלן אהלן שלום:)
אמנם אני לא חסידה גדולה של חגיגות סוף השנה הלועזית, אבל נו, עוד הזדמנות לסכם שנה ולראות איפה אנחנו עומדים.. למה לא, בעצם?
רפרוף קל ביומן של השנה האחרונה מגלה שדווקא הספקתי לא מעט בשנה הזאת... כמה מפתיע;)
בעמוד של ה20.12.12 (בדיוק לפני 10 ימים. ושנה.) יום חמישי, כתוב:
מבחן בספרות.
*הושלם*
-להשלים חמישי ושישי- (למה לא הייתי בבית ספר ביום שישי?! )
המכון של המחוכים. ( שם בדוי. השם האמיתי שמור במערכת. כלומר, ביומן 
)
יום הולדת חודש ליום שבו עברתי טסט:)
כנראה שהשנה שלי התחילה כבר באותו יום חמישי. מהמכון של המחוכים בחולון חזרתי עם תיק בד חום וגדול, ושרגא בתוכו.
אולי אפשר להגיד שהשנה הזאת התחילה לפני- כשהתחלתי את הפיזיותרפיה אצל ליאור, כשעברתי מליון רופאים וצילומים, או אולי אפילו בצו ראשון- שבו העקמת שלי נחשפה לראשונה. אפשר, אבל לא באמת. כי רק מהרגע שבו קיבלתי את שרגא התחלתי לספור את הימים לאחור, ורק מהרגע ששרגא הגיע- באמת התחלתי את ה-תהליך. ה-דרך. רק עם שרגא התחלתי את השנה שלנו יחד:)
אני כזאת חברה גרועה, שכחתי לחגוג לו יומולדת. נו טוב, גם לרישיון שלי שכחתי לחגוג.
אז באיחור אופייני של 10 ימים, שרגא ואני יושבים לעשות סיכום שנה :)
אז מה בעצם היה לנו?
הכרנו באותו יום חמישי. היינו נפגשים בהתחלה בחשאי, רק לכמה שעות ואז כל אחד חזר לחייו השלווים. אחרי כמעט חודש כבר אזרנו אומץ והתחלנו לצאת יחד. לאן? לאן לא?!1 שרגא היה מלוה אותי לבית הספר, מבלה איתי בהפסקות, מצטרף אלי לשופינג, ואפילו- נכנס איתי לתאי ההלבשה ;)
הוא יצא איתי כשנפגשתי עם חברות, הוא בא איתי לסניף- למרות שאני חדשה, ורק עברנו דירה באותו זמן ואף אחד לא ממש הכיר אותי, אז.
הוא נסע איתי לאן שרק נסעתי- באוטובוסים ובאוטו- לערים שונות, לבדיקות, לרופאים, לטיולים, לבילויים, לסרטים. אפילו נהגנו ביחד!!
ומאז שהתחלנו לצאת יחד - אנחנו גם ישנים יחד:)
בקיצור, זוג משמים
אבל.. שרגא הוא לא בדיוק הג'ינטלמן האידאלי.. בקשר שלנו אני זאת שקונה לו מתנות, והוא.. כלום!!
מה קרה? לא לימדו אותו שם בברצלונה איך מפנקים!? ;)
קניתי לשרגא תחרה לבנה והדבקתי עליו במקומות שעלולים לבצבץ מהחולצה, עשיתי לו מייקאובר וצבעתי את הסקוטצ'ים שלו בלבן- כי היה עליהם קצת אדום וקצת שחור ודרך החולצות הלבנות שלי זה קצת בלט.. קניתי לו כלכך הררבה בגדים חדשים ואחרים, שיניתי את הסגנון שלי בשבילו!! מחולצות צמודות צמודת עברתי לבגדים רחבים, סווטצ'רטים, טישרטים.. עליתי בשתי מידות למענו!! (הוא תמיד אמר לי שהוא מעדיף בנות קצת מלאות)
חגגתי ביחד איתו את היומולדת שלי, והקשר שלנו היה אז רק בן חודש!!!
והוא? כלום. לא עשה עליו רושם. לא מתנות, ולא כלום. שרגא לא הסכים להשתנות בשבילי. לא שינה צורה, לא התכווץ, לא התרכך.
להפך! בחודשים הראשונים שלנו יחד, כמעט כל חודש לקחתי אותו לטיפול במכון "יופי" של המחוכים, ושם רק הרחיבו לי אותו. אני מבקשת שהוא ירזה, ינמיך פרופיל. והוא? רק מתרחב. שלא לדבר על האלימות שלו. פתאום, סתם ככה, בלי אף סיבה, הוא היה רואה לנכון לצבוט לי את היד, להתנגש בזרוע. להכאיב לגב. להיצמד אליי חזק מדי. ל"בחור" אין כבוד לפרטיות שלי!!
אבל זה לא יפה שאני רק מתלוננת. באמת, בהתחלה הוא היה אלים מדי, אבל לאט לאט התרגלנו זה לזו. באמת, השתניתי בשבילו, אבל אח"כ למדתי להתאים אותו גם למי שהייתי לפניו. והמתנות? נו טוב, "לתת זה לקבל", לא?
בעצם, היו לנו המון רגעים יפים ביחד:) הרגעים שבהם ניצחנו יחד את אחי הקטן במכות, בכל זאת- שרגא כלכך חזק שזה מרגיש כאילו פלסטיק מרביץ לך! ;)
היו גם לא מעט פעמים שבהם שרגא ספג את המכות בשבילי- כשתהנגשתי בטעות בשפיץ של שולחן, בידית של הדלת, בסתם קירות. בהתחלה לא הערכתי נכון את הגודל החדש שלי, ומכות כאלה חטפתי לא מעט בגלל זה..
נהננו ביחד. שרגא חסך לי את המאמץ ליישור הגב- והחזיק אותו זקוף בשבילי. שרגא חימם אותי בימים הכי קרים של החורף, שמר עליי במלחמות שלג הרבות שעשינו בסופה האחרונה, וספג בשבילי את כל מהלומת הכדורים הלבנים שהתעופפו לעברי :)
לא מעט שמעתי שמקנאים בנו. " לא פיייר!! יש לך שרגא!!" היה אחד המשפטים שאחי הקטן אמר הכי הרבה בשנה האחרונה. בחיי. (מה זה אומר על כמות הפעמים שהלכנו מכות השנה?! ) אבל לא רק בגלל היתרון היחסי במכות. שרגא נתן לי פטור מקיף מכל הדברים שאני שונאת לעשות- שיעורי ספורט, בגרות בספורט, שטיפת הבית וכל מטלות הנקיון- לטאטא, לשטוף כלים, להחליף מצעים, ועוד כל מיני פעולות שדורשות ממני להתכופף, למשל.
"כלבה! מה זה השרירים האלה? כולי קנאה" גם היה משפט מנחה, במיוחד בחודשים האחרונים. הכוונה כמובן, אינה לשרגא, אלא לשרירים עצמם שנהיו לי בזכות הפיזיותרפיה. ניתן לזקוף את זה לזכותו של שרגא ;)
האמת, היו לנו המון רגעי מביכים. "האא!! מה יש לך בגב?" "מה זה?" "אימאלה!!" "אההה זה הדבר הזה לגב, נכון?" היו רק מעט מהמשפטים שנאמרו לנו כשמישהו בטעות נגע בשרגא קצת יותר מדי מקרוב. פעם חשבתי לעשות מצעד ולדרג את המשפטים הכי הזויים שאמרו לי, ולפרסם אותם כאן. אבל זה לא יצא משתי סיבות: 1. אנשים לא מספיק מקוריים. אותן שאלות, אין מה לדרג פה כלכך. 2. ממ.. אין 2.
בקיצור, שרגא קנאי מאד לפרטיות שלו, וגם קשיח. ברגע שמתקרבים אליו יותר מדי, או שקצת נוגעים בו- הוא "מקשיח עמדות" ועלול להיות קצת מאד.. לא בטקסטורה של גב רגיל ;)
ברגעים המביכים האלה דנתי לא מעט. עם עצמי, עם שרגא, והמון איתכם, מעל במה זו.
היום, אחרי שנה ביחד עם שרגא ותוך כדי תהליך ההורדה, אני יודעת להסתכל על זה בחיוך ובהבנה. אבל במהלך השנה הזאת, לקחתי את זה קצת יותר קשה. הפתיחות בנוגע לשרגא לא נולדה ביחד איתו. כמו שלקח לנו חודש להיראות יחד בציבור (נו טוב, זה רק בגלל שמתחילים לשים אותו לפי שעות ובהדרגה), כך לקח לי זמן להפנים ש"זכות הציבור לדעת". אם כי, עד היום אני מנסה להימנע ככל האפשר מחשיפה מיותרת. מי שלא חייב לדעת, שלא ידע:)
שרגא ואני, למדנו ביחד- במשך שנה שלמה- לחיות יחד.
לנהוג, ללמוד, לישון, לאכול (זה קשה!! תתפלאו! אבל אוכלים הרבה פחות כשיש משהו צמוד לבטן שלא נותן לה להתנפח מעבר למרחק נשימה), להנות, לטייל, לבלות. בקיצור... לחיות:)
וחיינו טוב. אז נכון, נמנענו מטיולים קשים מדי, ומישיבה על הדשא (או הרצפה), קיבלנו קצת יחס מיוחד והקלות שלפעמים הביכו אותנו- אבל אין מה לעשות, זה המצב..
כאב לנו. בעיקר כאב לנו ביחד. אבל היום, אני יודעת שבלי שרגא כואב לא פחות (תקף רק לתהליך ההורדה שלו כמובן!).
צחקנו אחד על השני, (בעיקר אני עליו), צחקו עלינו - בעיקר אבא שלי, אבל גם החברים ושאר המשפחה..
עוררנו התפעלות מהקשר החיובי והאופטימי שלנו, וגם כשסבלנו- זה היה בחיוך:)
בקיצור- היה קשה. עדיין קשה. אבל אפשר להגיד שטוב. טוב לנו ביחד.
היה עדיף שלא ניפגש, שלא נזדקק אחד לשני. אבל אף אחד לא שאל אותי מה עדיף. ;)
שרגא ואני סוגרים שנה ביחד.
ההרבה דמעות נשפכו מהקשר הזה.. (רמז: לא רק דמעות של שמחה. בעיקר לא של שמחה)
היה הרבה כאב,
אבל גם היה כיף:)
בחודש האחרון (ובחודשים הקרובים) שרגא ואני עוברים תהליך הפוך כבר באופן כמעט מלא, ובעזרת ה' מאמצע מרץ אנחנו נהייה ביחד רק בלילה.
שנה אינטנסיבית ביחד מגיעה לסיומה...
שרגא היקר שלי,
אתה חוגג יומולדת שנה, ותאמין לי- אין מאושרת ממני עכשיו.
כמה חיכיתי שתעבור השנה הזאת, והנה- החלק האינטנסיבי מאחורינו.
מאחלת לך ולשכמותך, שתמשיכו ללוות ילדות קטנות במסע הלא-פשוט-בכלל הזה, ולתקן להן את העקמת בגב:)
וגם ילדים קטנים, כמובן. וגם לא קטנים. את כל מי שיוצא לכם ללוות..
מקווה שעם השנים, ילמדו איך לייצר אותכם יותר עדינים ויותר יעילים, ולו במעט.. ;)
מלז טוב לנו:)
אז הנה, זה סיכום השנה שלי. שלנו.
3...
2..
1.
יומולדת שמח שרגא! נשיקות.
כינוי:
בנפו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
