יום. זוועה.
ביזבזתי את כל הזמן שלי. לא ניגנתי כלום.
ופאקינג. לא. יכולתי. להפסיק. לחשוב. עליו.
אני לא יודעת למה פתאום. אני לא יודעת למה לא שכחתי ממנו בכלל. בחיי שזה הורג אותי.
הוא: שמעי. זה ממש קשה לעודד אותך.
אני: אז למה אתה עושה את זה? אני לא באמת רוצה להתעודד, אתה יודע. ובכל מקרה, אני תמיד מוצאת את הדבר הרע. זאת אני.
הוא: ואני פה בשביל לאזן אותך.
לא יודעת למה זה גרם לי לבכות.
זה גרם לי לבכות.
אני כל כך מטומטמת.
ממתי בוכים בגלל שמתגעגעים למישהו, בכל מקרה? אני לא בת 4 או משהו.
"ואיך אפשר לאהוב אותך, אם אתה לא אוהב את עצמך?"
.SO TRUE
בבלוג זה
בכל הבלוגים
