יש לה ספר על אנורקסיות וכשהיא היתה באישפוז, חברות שלי קראו אותו. הזאת הצומיסטית סיפרה לי את אחד הסיפורים שם [לא קראתי את הספר כי זה היה נראה לי חטטני] על ילדה בת 9 שקלטה שאם היא לא אוכלת, ההורים שלה דואגים לה במקום לריב אז היא הפסיקה לאכול כי היא פחדה שהם יתגרשו. אחרי כמה זמן קראתי את הספר בכז, וגיליתי שזה אחד הסיפורים הכי פחות מזעזעים שם [יש שם מישהי שנהייתה אנורקסית רק כי כולם האמינו שהיא כזאת, מישהי שחצי משפחה אנסה אותה...] והרבה זמן חשבתי למה זה הסיפור שככ תפס אותה.
ואז בסוף קלטתי שזה גרם לה להבין מה צומיסטיות יכולה לעשות.
אז הבנתי למה אני מוכנה להקשיב לכל מה שעובר עליהן גם אם זה לא מעניין לי את הזאת, למה אני מוכנה לשבת שעות ולהקשיב, למה אני מוכנה שיוציאו אותי מהמיטה באמצע הלילה, שיושיבו אותי שעות שם בנדנדות.
כי בלי זה, בלי שיחפרו לי ויספרו לי כל כלום שעובר עליהן, אני מרגישה שאני שווה כלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
