כל שנה ב31.12 אני מבואסת. ״שנה חדשה אז בואו נשמח ונעשה כיף ונשתה מלא ונתנשק ונעשה חיים״. אבל לא, מחר בחמש בבוקר אני קמה לצבא אז אין שום חגיגות, אין עם מי להתנשק ואין איזו סגירת שנה יפה. אף פעם אין, זה סתם מספר שמתחלף.

אני מאוד אוהבת את הבנות שאיתי בחדר בצבא. באמת אוהבת אותן, ממש התחברנו. עם זאת, כל פעם שמגיעה שיחת ה״חבר שלי אמר״/״חבר שלי עשה״/״אני מתגעגעת לחבר שלי״ אני קצת מתחרפנת. אני לא חלק מזה, מעולם לא היה לי חבר. יצאתי עם מישהו לאיזה חודש פעם, אולי היה עוד אחד לפניו אבל לא יותר מזה. אני מרגישה כן רוצה ומוכנה לקשר אז זה מעצבן, במיוחד כשזה נמצא מכל עבר... עוד חשש שקיים אצלי הוא שהן יגלו שיצאתי עם בנות. נגיד וזה לא יפריע להן, מה שסביר להניח שיקרה, אבל... הן רואות אותי ערומה כמה פעמים ביום, אנחנו מתקלחות יחד, אף אחד לא מבטיח לי שיסתכלו עליי באותה צורה. 

חבל שהכל מסובך ככה, באמת חבל.

מזל שאני נורא אופטימית ובאופן כללי מאוד בוגרת (והצבא מבגר אותי עוד יותר), מבינה שהכל עובר ו... כמעט סיימתי טירונות.

מרגישים על הפוסט הזה שאני עייפה. אז אלך לי לישון (לבד במיטה בערב השנה החדשה וזהו!!!!!!)

לילה טוב, חג שמח, שבוע טוב, חודש נעים ושנה טובה