התחלתי את השירות הצבאי עם הפרעה טורדנית כפייתית שלא תבייש איש, והיא ממש לא נעלמה (להפך, היא צברה פנים חדשות), אבל אני לומדת להתמודד איתה הרבה יותר בנוחות. לא חושבת עליה ולא מייחסת לה חשיבות.

תראו אותע עכשו, סוגרת שבת ויושבת בחדר מבולגן לגמרי, עם עובש על הקירות ולכלוך על הרצפה, אוכלת דברים נורא לא בריאים ואני די סבבה עם זה. קשה לי, אני לא אשקר, אבל מצליחה להתגבר על זה בגבורה.

עוד שבוע וחצי אני עוברת בסיס (יומיות היר איי קם), קצת עצובה לסיים פה וקצת מתרגשת להגיע לשם. איזה כיף שאלה התחושות שלי כרגע. ההתרגלות שלי לצבא מזכירה לי כמה חששתי לפני, ובעיקר מזכירה לי שאסור להסחף יותר מדי כי זה בכל זאת צבא...