באופן די סמלי יוצא שאני פותחת דף חדש רגע לפני חג האביב. הולכת לעבר הלא מוכר, מלאה בחששות. ככל שאני מגלה יותר דברים שקשורים למה שאעשה בחודשים הקרובים, הפחדים רק מציפים אותי. אני יודעת שאני מסוגלת לעבור את זה, אבל אני לא רוצה רק לעבור את זה, אני רוצה גם ליהנות תוך כדי (ממש כמו שהיה בשלושת החודשים האחרונים, שהיו פשוט מדהימים). אני כל כך רוצה שיהיה לי טוב, אני באמת מאמינה בעצמי. אמרו לי דברים כל כך יפים ומעצימים בימים האחרונים, קראו לי מצטיינת ומנהיגה וחברה טובה, כל זה מפי חברים ואנשים שחייתי איתם עכשו תקופה ועברנו דברים לא פשוטים יחד.

זה מאוד קשה המעברים האלה, זה נורא קשה להמשיך להתמודד עם מחשבות על מוות ועם פחדים מהחיים ועם יותר מדי. הרגשות מציפים אותי (לא, הבחור שקרא לי אדישה הבין שהוא טועה בענק). יש גם כל מני רגשות מעורבים, ועוד רגשות שאני מנסה להעלים... דברים שאסור להרגיש...

בקיצור, סעמק, אני מבולבלת, אבל מחר יוצאים להדממה אז יהיה כיף.

חג שמח