מתבגר חסר אמונה

אין בי מגע, לא מגע של גבר ולא מגע של אשה.
אדם לא נגע בי ואני לא אגע באדם.
גם בעצמי אני לא נוגע –
בכל זאת אני סטרילי.

בחורשת הבדידות
בין עצי האובדן
יושב שם איש, איש קטן
בוכה ובוכה ללא הפסקה
על ליבו יושבת מועקה

בחורשת הבדידות
על עצי האובדן
יושב שם עורב, עורב קטן
שר ושמח ללא הפסקה
למרות שמתחתיו פורחת מרה

באו ציידים וניסו לירות בעורב
אך החטיאו ביריה
ופגעו לו ישר בלב

ועכשיו הציפור עפה, עוזבת
הלב לא מפסיק לדמם
והמועקה לא עוזבת

אולי יום אחד יהיה יום טוב
בוא השמיים ישירו
ואוכל לעזוב

אולי יום אחד יתייחסו אלי
כשווה בין שווים

אחד גבר, אח
אחד שיפתח את המצנח

אבל זה מגוחך
החיים הם חיים
והדמיון הוא דמיון

לעולם לא יראו בי בן אדם הגון
לא אתראה כשווה בין שווים
הם יסתכלו וירקו בפנים

אין מה לנסות לחנך את העולם
הם כולם לא מבינים
עד כמה הם מטומטמים