אשמת הכוכבים של טימותי.

כשאני מסתכלת עלייך לפני שנה, אני רואה שהשתנית, אבל נשארת אותו הדבר.

אותו השיער, אותן העיניים התמהות והמבולבלות, אותו הגוף שאת לא יודעת איך להגדירו, ואותן המחשבות שלהן את לא נותנת מנוחה.

כי גם שנה שעברה רצית להיות קיצונית, לא רצית להיות באמצע, לא רצית להיות ממוצעת ושנאת את זה,

ואם זה לא ציונים גבוהים, אז זה רזון קיצוני, ואם זה לא רזון קיצוני אז זה לשאוף לשלמות יתר, זה לשאוף ללרצות את כולם, זה לנסות לעשות את הדברים שאת יודעת לעשות בצורה הכי טובה שאת יכולה - ואת כל פעם לא מצליחה, ואת שוב חוזרת ללולאה.

רציתי שתשתני, רציתי שתדעי שבאמצע דווקא נחמד.

את יכולה לנשום לרווחה, את יכולה לרוץ, את מסוגלת לדעת, את יכולה לחלום ולישון,

את לא צריכה תמיד לחשוב קיצוני, את לא צריכה לשאוף לשלמות, גם לקבל 70 במבחנים זה בסדר.

את תמיד רוצה להיות הכי טובה, לפחות במשהו אחד, שתהיה לך הגדרה אחת - "הרזה האנורקסית" או "החרשנית מהגיהנום"

אבל.. את יודעת מה? את עברת די המון.

אני יודעת שיש לך מבחן בעוד כמה ימים, ושהעטים עדיין מבולגנים ואת לא מצליחה למצוא את המקום שלך בין כל החברים,

אבל אם את קוראת את זה - תקחי לעצמך קצת מנוחה. תסתכלי על עצמך במראה ותגידי "אני יפה".

כי אמנם את לא כזו רזה, או יפה

ואת כמעט וכבר לא ממש חכמה,

אבל את מיוחדת, לפחות בדרך שלך, כך אני חושבת.

ואולי כשאמרתי ש"נשארת אותו הדבר" חשבת שהתכוונתי שזה משהו די רע,

אבל למען האמת.. שזה בסדר, זה אפילו לא כזה נורא.

את תלמדי, את תשכלי, את תרזי ותעלי.

את תקבלי נכשלים ותצטרכי לנסות שוב מהתחלה, אבל כשתצליחי זה יהיה כיף נורא.

ואם את עדיין לא כל כך עייפה, תזכרי שיש לך מבחן באזרחות ובתקשורת שבוע הבא(למרות שהוא בעוד כמה ימים, אבל לכי תמצאי לזה חרוז ב10 בלילה)

ושיש לך המון חומר להשלים כי לא תרצי לקבל שוב נכשלים.

אוח, את רואה? אני שוב חוזרת ללולאה.

אותה הילדה משנה שעברה, עם הפרח שתקוע בשיערה, וככה עברה לה עוד שנה,

וכל מה שהיא באמת רוצה זה קצת מנוחה.