כן אמא, אותך.
את האטימות הבלתי פוסקת שלך.
את חוסר היכולת שלך לקבל אחרים שלא כמוך.
את חוסר היכולת להבין אחרים ובמיוחד את הילדים שלך, שהכי זקוקים לזה.
אני שונאת את ההתנהגות המתנשאת שלך
אני שונאת את ההשתלטות הזאת על חיים של אנשים
שונאת שאת תמיד רוצה לתפוס פיקוד אפילו שזה לא מגיע לך בכלל!
אני לא יכולה לסבול את ההתנהגות הארורה שלך
את הזלזול שלך בי ובשאר האחיות. כמובן לא באחי- כי הוא חייל, והוא גיבור, והוא בן יחיד. ברור, לא?
איך את מסוגלת להרוס לי כל תוכנית? להיכנס לי לווריד לכל דבר קטן?!
מתלוננת על זה שיש לי שריטות בראש כי אני אוהבת כל דבר במקום. מאיפה ירשתי את זה אמא?
את הפדנטיות ירשתי ממך, רק ממך.
ואתה אבא, אם אני לא רוצה ללכת לאיזה כנס שמרצים בו על יהדות פרס- זה לא אומר שאני לא "מתחברת לשורשים" או תקרא לזה איך שבא לך.
ואני כן אטוס לפולין, למרות שלפי דבריך- "אני הולכת לראות שורשים של אחרים ולא מוכנה לראות את שלי".
איך אתם יכולים להיות כ"כ עיוורים בפני מה שמסתתר לכם מתחת לאף?
החינוך שלכם דפוק.
יש בו צדדים טובים, מודה. אבל אתם הורסים אותו לאט לאט.
זה התחיל באחותי הבכורה, נמשך אצל אחותי השניה ועכשיו הוא מגיע אלי ולא תוכלו להחזיר את הגלגל כי אתם עושים אותנו כאלה קטנים שהכבוד אליכם מתמוסס כבר.
עושים את אותם טעויות תמיד.
תמיד אתם "אנשי העולם הגדול", אני האשכולות הכל יודעים
"אני אבא ואני אחליט ואם אני אומר שאני במחשב עכשיו אסור לך להגיד לא."
איך אתה אומר? "איפה החינוך שקיבלנו בפרס...?"
אז הנה הוא, מול הפנים שלך. אתה רק לא יודע שאם היית מבקש ~קצת~ יותר יפה ומנומס ואם הייתם מכבדים אותנו כמו שאנחנו כיבדנו אתכם- הכל יכול להסתדר.
אתם העדפתם את הדרך היותר קשה ומלאת מוקשים- בעיה שלכם.
אני רק מחכה לרגע שאוכל להסתלק מכאן ולהראות לכם בפנים, שוב, את מה ששתי אחיותי הגדולות מנסות להוכיח לכם כבר כ"כ הרבה שנים.
שתבינו שטעיתם- ותודו בזה סופסוף.
כתבתי את זה כאן כדי שלא תשאלו שאלות מיותרות
ותנסו להבין, למרות שהבלוג סגור- יש דברים שהייתי רוצה שאיכשהו תדעו בלי שאצטרך לספר סיפורים, בלי לשקר ובלי "להסתיר" מכן דברים.
יש לב מאחורי המכונה הזאת הנקראת טליה, מבטיחה.