&

צבע לא יכול להיות חשוב כל כך חשבתי בקריאה
הראשונה של הסנה

וגם אם כן זה לא היה ברור. זה לא היה מפורש במובן
של שחור על גבי לבן.

והרגע השני הזה הגיע נאמן כל כך לעצמו. מכה בי
ולא כמו ברק. לא כמו אש משמים.

פרטים חיצונים. משתנים של גוף. לא יכולתי לעלות על
דעתי שבהם יתגשם הסמל.

ושוב במבט חוזר על עקבות העין. בהתעכבות הקלה הזו. היה אל. וקול בתו.

והצבע לא היה כי הלילה עטף כמעט הכל ואת שלא כמס
הליל חפן המלח

ומעיינות חמים היו שם כדי לסתור לתאלס. כי השמן
והכימיקלים הטבעיים הללו שנטפו משערה היו הכל רק לא מים.

והבוקר עלה רק אחרי שקיעת הלבנה והעופות העירו
והתעוררו הזבובים ואנו התחלנו לעלות ממנו

מהמקום הנמוך ביותר. הקרוב ביותר לירושלים
הגבוהה כל כך. כמו גרף פעימת לב עד קו החוף עד אליו.

פעם עבד עברי היה נרצע באוזנו כאן זה עולה לה
עשרה שקלים ובלילה אחר צריך להיזהר שלא יכאב לא התנוך לא הנשיכה

ואם ערב ממיס גבולות ומטרף אז בוקר ביקורת ואור
לא חידדו דבר שלא היה שם קודם

כמו צוללן שעולה מהמעמקים אסור לו למהר שלא
יתפוצצו ריאותיו

לא ללחוץ ולא לוותר גם להיות זאת מילה לא מדויקת.

פתאום אני מתגעגע לבית המדרש ומתלבט האם גם ים
המלח כשר לטבילה ואיך שלא מפריעה לי להרהר בזה, העובדה שלא קל להכניס את הראש.

מה רואים בסנה בפעם השלישית

היו פעם ערבים שאמרו בחכמה מה שקרה פעם אחת לא
יקרה בפעם שנייה אבל מה שקרה בפעם שנייה יקרה פעם בשלישית.