יום חמישי בצהריים. ערב ערב יום כיפור, וחום אימים. 

אנחנו לוקחות את המכוניות לטיפול שנתי במוסך בפאתי עכו. זה אמור להיות עניין של כמה מאות שקלים לכל מכונית, אבל אנחנו שוב למדים על ההבדל בין המישור להר: המכונית שגומעת גבעות באופן יומיומי זקוקה להחלפת בלמים. זה לא רק הכסף, זה אומר עוד שעתיים במוסך. רחמנות! במה חטאנו?

אז כשהמכונית הראשונה מוכנה אנחנו קופצות לנהריה. רבע שעה נסיעה מהמוסך, לא כולל פקקים. 

על חוף הים, בינות לטיילת מאבנים משתלבות וערוגות צמחים מטופחות צומחות להן חבצלות החוף. אני תוהה איך הן הגיעו לשם. האם מישהו העביר את הפקעות של פרחי הבר בזמן הבנייה? האם הפרחים הצליחו לשרוד את הטראומה שעברה על המקום עם הסלילה בדומה לחצבים שממשיכים לפרוח בשטח ההפרדה ובשולי כביש 6 הסואן?

השעה אחת בצהריים. מזג האוויר חם עד רותח, אבל ליד הים, כמו ליד הים, יש בריזה. הפרחים מתנועעים ברוח, ולא מסתדרים כל כך יפה לצילום. הם זקוקים ליד תומכת.

אפשר לראות בצילום כמה השמש בוהקת. אנחנו נשרפות, ובכל זאת מצלמות עוד כמה צילומים.  

פה אפשר לראות את הים מאחור. 

אחר כך אנחנו קונות שתייה על הטיילת במחיר מופקע, אבל עשרה שקלים לבקבוק מים הם רק טיפה בים מול אלף השקלים של הבלמים החדשים... 

חבצלת החוף עם פרחיה הלבנים הגדולים, המלכותיים היא פרח ה"רביעיות" הראשון לשנת תשע"ד, ומי יתן וכל השנה תהיה צחורה ונאוה כמוה. 

ותודה לנגה על ההכוונה לחבצלות החוף הנפלאות!