אז גם אני השתתפתי בפרוייקט המחאה המדהים עם התמונות
דיי סגורה על זה שהאנונימיות שלי הלכה לפח ומחר בבוקר כל העולם ואישתו בבלוג שלי
וכל זה למרות שאת הפנים שלי בכלל הסתרתי עם הדף
שיהיה
זיהיתי כמה פרצופים של אנשים שאני מכירה, עוד כמה שאולי, ובעיקר הרבה כינויים של אנשים מפה
קצת מקסים לראות את כולם פתאום. אולי גם קצת מפחיד.
החלטתי שאנלא נכנסת לבלוגים של אלה שזיהיתי
א כי אנונימיות זה משו שאני מכבדת
וב פשוט כי אנלא מכירה אותם עד כדי כך שזה יעניין אותי
הלוואי שיצא מהפרוייקט הזה משו. אני ממש לא יודעת מה יקרה בלי ישראבלוג
בכל מקרה, פגשתי היום חברת ילדות מקסימה שלי
שעכשיו בצבא ועדיין נורא קשה לי לעכל את זה
והיא פשוט עשתה לי תיום והרימה לי תמצברוח
היא אמרה בסוף, שאיתי היא יכולה לעשות שטויות ולהיות באמת היא, ושזה ממש חשוב לה באנשים
ולא יכולתי לנסח את זה יותר טוב, זה לגמרי הדדי.
גם מסתבר שהיא כותבת ומלחינה, בעיקר מלחינה, ויצא לנו לדבר על זה,
היא קראה קצת שירים שלי ושמעתי איזה מנגינה ממש ארוכה שהיא כתבה והיה דיי כיף לשבת ככה ולדבר על זה.
היא גם ממש עודדה אותי עם כל הקטע של לצאת מהארון לפני משפחה וכאלה, שזה טוב, כי אני באמת כבר רוצה.
באמת שהיה לי מושלם איתה היום.
ופתאום הבנתי שלא ראיתי אותה בערך אותו זמן כמו שלא ראיתי את החברה מהחטיבה שכתבתי עליה באחד הפוסטים האחרונים
ודאמיט כמה שזה שונה
עם ההיא מהחטיבה בקושי דיברתי בכמעט שעה שישבנו
עם זאת? לא הפסקנו לדבר ברצף ובמהירות אפילו לרגע.
נו טוב. הבדלים. אני יכולה לשבת ולהתעמק בזה עוד שעות.
העומס בתנועה מתחיל קצת לרדת
אולי כי אני פשוט מתחילה להגיד לא לבקשות של כלמיני אחראיים
שיהיה, דיי טוב לי בינתיים
הל יאעה מחר עוד יום מבוזבז
אני באמת מחכה לראות מה יקרה מחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
