לשרוד בעולם הזה

אז 4 וחצי שנים אחרי הפוסט האחרון.

4 וחצי שנים ובתוכן...

4 שנים בצה"ל, 2 התפקידים הכי משמעותיים שיכלתי לבקש ובערך 20 חיילות שעברו תחתיי (מקווה שהצלחתי לתת לכל אחת מכן משהו לחיים)

2 מערכות זוגיות של שנתיים, האחרונה נגמרה לפני חודשיים

הלב שלי לא יחזור להיות כמו שהיה אבל אני בתהליכי החלמה, התבגרות והשלמה

תהליכים שאתה כנראה לא נמצא בהם... כי אתה ילד

וזה בסדר

ברור לי שיבוא מישהו שיעניק לי כמו שאני הענקתי לך.

4 וחצי שנים של היכרות עם עצמי

עם מה אני אוהבת

מה לא

נזכרת איך אני מרגישה כשאני כותבת

וכשאני בוכה מעצב אמיתי

וכשאני מאושרת באמת

לומדת להנות מהלבד ומהביחד

מלשבת עם חברים וגם מבינג' מטורף של סדרות כל הלילה.

4 וחצי שנים שבהן למדתי ואני עוד לומדת מה זה להיות שלם עם עצמך באמת,

כי עד שלא אהיה שלמה עם עצמי לעולם לא אוכל להתנהל נכון במערכת זוגית.

מחכה כבר שמפוסט לפוסט תכירו את מי שאני, היום

ולא את נוי שבוכה על מערכת יחסים שהייתה "מושלמת"

ואם להגיד את האמת היא הייתה בעצם אלימה אבל לא היה לי אומץ להודות בזה אי שם בגיל 18.

לא את נוי שטובעת לעצב

אלא את נוי שחיה את ההווה ונוצרת רגעים יפים.

לא את נוי שבוכה מגעגוע לאקס שלה,

אלא את נוי שמבינה שזה נגמר ומפיקה מזה את הטוב,

מפיקה לקחים לגבי עצמה (קצינה שכמותי)

ומפיקה לקחים להבא.

לא קראתי את הפוסט הזה לפני שפרסמתי אותו,

אז יכול להיות שהוא קצת לא ברור לקריאה,

אבל הוא מהלב..

כי כבר שכחתי כמה אני אוהבת את ישראבלוג.

עד כאן להיום ..