ספתי.
לא היה מישהו בחיים שלנו שלא ידע מי את ומה את עבורנו.
ויחד עם זאת אף אחד לא הכיר את השם הפרטי שלך- כולם ידעו שקוראים לך ספתי.
אני לא זוכר תקופה בחיים שקראנו לך בשם אחר, נולדתי עם ספתי ועכשיו אני נפרד ממך כספתי.
אני לא יכול לקבל את זה שאני עומד כאן, מדבר עליך בזמן עבר, עם דמעות בעיניים ובלב.
ספתי שלי, את האדם האהוב עליי בעולם כולו, קשר שהוא הרבה מעבר לנכד וסבתא.
אני זוכר את הימים שגרנו אצלך, שהיינו נכנסים למיטות- אני ואחי, ורק הייתי מחכה במיטה שכולם ירדמו, שיעבור הזמן
כל זה בשביל להתגנב למיטה שלך באמצע הלילה ולישון איתך מחובק הכי חזק שאני יכול.
בארבע השנים האחרונות גרת קרוב אלינו, בקרנו אותך כל לילה ולילה. לפעמים גם ביום- מתי שרק יכולנו.
ולמרות שלא היית מגיבה כבעבר הרגשנו באוויר כמה את אוהבת אותנו, כמה אנחנו חשובים לך, כמה את מעריכה שאנחנו איתך שם.
והעניין הוא שלמעשה, הרגשנו גם שאת מבינה כמה את נאהבת, כמה את חשובה עבורנו.
כל זכרון מהילדות שלי מתחיל ונגמר בך.
אחי היה אומר "יש לי ספתי מליונרית", כי לא ידעת מה זה להגיד לנו "לא".
אם זה אינספור הצעצועים, הארוחות בחוץ, הבישולים, המשחקים, הזמן, האהבה, ההשקעה- לא הייתה ספתי כמוך בעולם כולו.
כל החיים הבוגרים שלי פחדתי כלכך מהיום הזה:
מלדעת שאני לא אוכל לשמוע אותך יותר קוראת לי
מלדעת שאני לא אוכל לנשק אותך יותר או לחבק אותך.
אני חושב על כל כאב או צער שחוויתי אי פעם והוא נראה כלכך מיותר ואפסי לעומת להפרד ממך.
לכולם תמיד היה מה להגיד על הדרך שבה אני חי את החיים שלי,
אבל את תמיד קבלת אותי,
תמיד ידעת איך להרגיע,
ידעת איך לגרום לי לחייך.
תמיד היית אומרת שתהיי פה עבורי בכל רגע- ובאמת היית.
אני זוכר כשהייתי מתקשר אליך והייתי יכול לשמוע אותך מחייכת דרך הטלפון, שהיית אומרת לי "יש לי מזל שהנכד שלי מתקשר".
אני זוכר כשהייתי מחבק אותך מאחורה ומרגיש שאני ממש מועך אותך, הייתי שואל אם אני מפריע והיית עונה לי "לא!" כאילו שאבוי לי אם אני אזוז.
את כלכך יפה, את היפה שלי והיופי שלך לא ישכח מהראש שלי עד שיום אחד אני אצטרף אליך.
אני רק מקווה שמתי שלא נפגש שוב- שמרת לי מקום לישון לידך שוב.
אני הנכד הבכור שלך ואת האהבה של החיים שלי.
אני מתגעגע...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trickster