דור מזויין

6.41 : אורי

עוד 19 דקות יבואו להעיר אותי

אבל אני כבר אשן, כנראה

לא שינה מלאת חלומות צמריריים על כבשים וארנבים

פשוט שינה

שינה לתמיד.

התולעת שמכרסמת לי את הגוף תמות ביחד איתי ואני כבר לא אצטרך לסבול אותה יותר

התולעת שמכרסמת לי את הנשמה תמות גם היא. וזהו, אקבל את כל מה שתמיד רציתי-

שלוות עולמים.

לא יכולתי למצוא מקום הירואי יותר למות מאשר על כיסא מתנדנד בבית החולים הדסה בירושלים

כשלידי מוטלת בדרמטיות מברשת שיניים וכוס חד פעמית מקומטת לזכר הצחצוח של הבוקר

בתוך המקלחת שראתה כבר יותר מדי .

לא יכולתי למצוא מקום טוב יותר לגנוב מעט שלוות עולמים מאלה שבאמת ראויים לכך.

ניהלתי דיאלוג פנימי עם התולעת של הגוף שדווקא עכשיו בחרה להזכיר לי שהיא גידול ממאיר שצריך טיפול,

ושהיא רוצה להכאיב לי דווקא עכשיו , בזמן הקבוע שלה, שעה לפני הכימו.

התעלמתי, ניסיתי להתעלם. לא רציתי לדחות את הקץ ולקחתי את החבל.

התולעת השנייה, השנואה עליי מבין השתיים, בחרה להזכיר לי שיש לי אימא ואבא שיבואו עוד חצי שעה לאכול איתי ארוחת בוקר

איזה יופי. ממש כמו בבית, רק לא.

היא פנתה לטקטיקה שונה, התחילה לדבר על חלומות ועל עתיד, על חתונה וילדים, על ליאת מט'3 

צחקתי לה בבוז. ליאת ? חתונה ? ילדים ? הרי בין כה וכה התולעת של הגוף תהרוג אותי  בשלב כלשהו

אם לא עכשיו אז עוד כמה שנים

עדיף לי להרוג את שתיכן ודי. ויחד אתכן גם אותי

הנחתי את ראשי על הלולאה

התולעים התחילו להתקוטט איתי ובין עצמן. כל אחת מאשימה את רעותה בכישלון להרוס את חיי

אבל רק אני

רק אני אהרוס את חיי

ואעניק לעצמי קצת, ממש קמצוץ

של שלווה

שלוות עולמים. 

כשתהיה לי שוב מוזה , אני אכתוב על תולעים אחרות

עד כאן מקווה שאהבתם

SNOWHITE

בפתח כיתה עומדת 

ילדה

עם רכבות ברגליים

קצת

ליד הנעליים

בפתח הדלת עומדת

גברת

עם רכבות בראש

מלפני עשור אחד

אולי שלוש

הסתכלה הילדה ברכבות

ברגליים

ומבטה השפילה אל המרצפות

הסתכלה הגברת על הרכבות

ברגליים

ומבטה נישא אל הזכרונות

אמרה

את יודעת

רכבות בשבילי

היו פעם רק ברגליים