קשקושי פילוסופיה נכחדת

הומואים ולסביות יקרים - אני אוהב אתכם. 

אני מעריך אתכם על מה שעשיתם, בעטתם לעולם בפרצוף והייתם למי שאתם. אתם לא מחלה, לא יצור לא טבעי, לא טעות ולא שום דבר שלילי. אתם קצת שונים מאיתנו, ועל הזין, למי אכפת.

החבר הראשון הכי טוב שלי בארץ היה הומו. הוא נהג להציק לי כשרק עליתי לארץ, אבל בכיתה ו' התחברנו בצורה מדהימה. לא ממש דיברנו על זה שהוא הומו, אבל הוא לא הכחיש ואני ידעתי. הוא כמובן ידע שאני יודע, ובכיתה ז' יצא לנו לדבר ממש על הרגשות שלו. שאלתי אותו שאלות, שהאמת, התשובה עליהן נראתה לי ברורה, אבל בכל זאת שאלתי. לא שפטתי אפילו לרגע. למה לי לשפוט מישהו שלא עשה לי שום דבר רע? כלומר, הוא עשה, מזמן מזמן, אבל הוא התנצל על זה עם החיוך המקסים שלו. 

אני נלחם בשבילכם הרבה, אתם יודעים את זה? לפעמים מול מבוגרים שמרניים, בעיקר נגד דתיים. אני לא מבין למה לא נותנים לכם לאמץ ילד. אולי לא תינוק, יכול להיות שהשפעות פסיכולוגיות משונות יכולות לקרות לו, אני לא באמת יודע. צריכים להתחשב בילדים הקטנים, שמבסיסם אולי באמת זקוקים לאם ואב, ואולי יבלבל אותם המצב המשונה שאליו יימצאו, אבל זה לא משנה כל כך אם הוא מבין שזה בסדר ושההורים שלו אוהבים אותו. אני לא באמת יודע, אבל מגיע לכולם לקבל תמיכה מההורים שלהם, מגיע לכולם להתלבש ולדבר איך שהם ירצו, מגיע לכולם להתחתן (אפילו שזה סתם מסמך), מגיע לכולם להיקבר ביחד. מגיע לכולם ללכת יד ביד מבלי מבטים, מבלי עלבונות ומבלי ביקורת. למה לעזאזל לבקר אהבה? אני לא מבין ולא אבין. פעם אחת קרה שמישהו העליב ידידה לסבית שהייתה אז יקרה מאוד ללבי, והשפרצתי עליו מים מהבקבוק שהיה עלי. זאת אמנם לא ממש גבורה, אבל אני חושב שאתם יכולים להבין, שאני פשוט חרד עליכם. אני חרד על האי שויון בענייני אהבה, הדבר הקסום והטבעי ביותר בעולם. כן, אתם לא התבנית הקלאסית, אבל מי צריך תבניות קלאסיות כשלמדנו איך לחשוב ולהרגיש? 
אבל אני לא אוהב לקרוא להם הומואים ולסביות. לא, חלילה, מתוך איזושהי מחשבה שאלה מילים לא ראויות או שליליות, אלא כי אני רואה בכם בני אדם. והכרתי רבים בקהילה הזו בדיוק, שהתחילו להגדיר עצמם יותר הומו\לסבית מאשר "בנאדם".  אני לא אוהב את זה. אני לא אוהב את מצעד הגאווה. נכון, בהתחלה זו הייתה תעמולה חשובה ביותר, אבל כרגע - אני לא חושב. אני חושב שאתם צריכים לחיות. כן, יש להודות שוב, שיש בעיתיות אולי בענייני הילדים, כמו שציינתי הנ''ל. זה דיון נפרד ונושא נפרד, אבל הנקודה היא שכמובן שאתם שונים מזוג סטרייטי רגיל. מסתכלים עליכם קצת משונה, בעיקר המבוגרים השרמניים והדתיים, אבל למי אכפת? אני לא רואה בגאווה כדרך חיים. אני רואה באהבה שלכם, למי שתרצו, כדרך חיים. 

פגשתי פעם כמה הומואים ולסביות שניסו לדבר עם נערים ונערות צעירים, במעין שכנוע שלהיות הומו ולסבית זה דבר...מגניב. זה השפיע. אני זוכר את החבורה הזאת, וסלדתי ממנה מאוד. זה לא טבעי. האופנה הזו התפשטה, והמון בנות בעיקר, החליטו שהן לפחות ביסקסואליות. זה עבר להן אמנם, אבל מצעד הגאווה התחיל, לדעתי הרכה, להיות מעין שכנוע. להפוך מדבר כל כך טבעי כמו אהבה מין אופנה. הרבה הומואים ולסביות מנסים גם להרגיז. אני מבין להרגיז את הדתיים והשמרנים, ללכת בכל זאת יד ביד, אבל לעשות מצעד גאווה בירושלים? אתם פוגעים בהם. הם יפגעו בכם חזק יותר, ובשביל מה? אני בצד שלכם, תאהבו ותהיו, תחיו את חייכם, אבל אל תהפכו את זה לתופעה. 

אתם לא תופעה. שוב, אתם לא משהו מוזר. כן, זה קצת שונה. ויש ביקורות, שאותן לא אבין בחיים, ויש לחזק את כולכם. אני אחזק את כולכם, תמיד ניסיתי לחזק גם את כל מי שפגשתי. אבל לא התייחסתי לעניין בתור "מגניב", התייחסתי אליו תמיד בתור טבעי. 

תהיו עצמכם. תפעלו בעיקר, הפעולות הן הרעיון הטוב ביותר. אבל זאת לא אופנה, ובחיים לא אראה את זה כאופנה. בגלל זה לא הלכתי, אפילו שרציתי ללכת, למצעדי גאווה אחורנים. זה הפך למין סיסמא פופוליסטית, ולא עקרון של - ושוב ושוב אחזור על זה - אהבה. 

פשוט תהיו. אנשים כמוני כאן, בכל מקום, והם אוהבים אתכם, אבל לא כי אתם הומואים ולסביות. כי אתם בני אדם. אם תהיו בני אדם רעים, לא אוהב אתכם, אבל שוב, "אתכם" זה לא המושג הנכון. אני לא אוהב אף אחד, שנראה בעיניי אדם רע, פוגע או נבזי. אבל אתם קודם כל בני אדם. רק אחר כך הומואים. רק אחר כך אוהבים קצת שונה. רק אחר כך מתמודדים עם בעיות והטבות שקשורות אליכם בלבד, אבל בסופו של דבר הכל אותו חרא. 

אל תתביישו לעולם. אבל אנא מכם, אל תהפכו את עצמכם למשהו פופוליסטי. זה פשוט המצב, והוא לא מצב טוב, והוא לא מצב רע. הוא נראה טבעי בעיניי. הוא נראה בעיניי פשוט...בסדר. 

(: 

(אני תומך ברעיון של מצעד הגאווה, אני לא תומך בדרך המתפתחת עם השנים. מי שחושב לרגע שהיה כאן משהו שלילי, אני מודיע חד וחלק שלא. קשה לי האמת להתבטא על הנושא, כי הוא נראה בעיניי כל כך רגיל. הוא לא רגיל, אבל בכל זאת רגיל. יכול להיות שזה נראה מעט מסורבל, אבל בעיניי לראות הומואים זה כמו לראות עץ. זה שם וזה בסדר. לפעמים העץ יפה, לפעמים הוא מעניין, לפעמים הוא מסוכן, לפעמים הוא פשוט שם. כמו כל זן בני האדם).