יש לה קואוצ'רית ,מפגשים שבועיים אני חושבת.
אחרי כמה ימים שלא דיברנו היא הרגישה שאני קצת מתרחקת
אבל היא לא יוצאת לי מהראש לשניה
והיום עניתי לה , שאלה אותי "זהו את לא מדברת איתי?"
אני לא כועסת עליה , אני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם זה,
איך להתמודד עם חוסר החיבור שלה לעצמה, איך אני מרגישה אותה והיא לא מרגישה את עצמה?
ואז היא אמרה לי שזה היה נושא השיחה שלה היום אצל הקואוצרית שלה.
ניהול זמן נכון,
אני חושבת שאנחנו מחפשים עזרה בחוץ שאנחנו נועלים את עצמינו,
אבל זה קשה לקבל עזרה מבחוץ שאתה נועל את עצמך
ובשבל מה בכלל מראש לנעול אותך אם אתה יודע שמתישהו אתה תלך לאדם שהמהות שלו תהיה לפתוח
את הדלת שלך לתוך עצמך למה פשוט לא להכנס לתוכה לבד?..
אני צוחקת שאני כותבת את זה כי אני יודעת שזה קשה בעיקר כי אני עברתי דרך המון המון דלתות כאלה שניסו להנעל בפני
ובעיקר שהן הדלתות שלי עם עצמי, אני יודעת כמה שזה קשה
וזה הכי קשה שאין לך שקט וזמן עם עצמך, ואתה ודף אחרי השגרה שתמלא את הכיסים שלך במטבעות בכדי שתוכל להתקיים.
אז אין זמן לחשוב על עצמך לרגע אחד כי אתה עסוק במשהו אחר.
אז קיבלתי מתנת יום הולדת , השתחררתי מהצבא בתאריך של יום ההולדת שלי, ישר הלכתי לעשות מכינה בעיצוב
אחרי שסיימתי אותה גיליתי כמה עברתי עם עצמי ובעיקר שוב דלת שניסתה להסגר עלי והרמתי אותה בכוח
בנחישות ובאהבה והבנה שהיא עוזרת לי לקום ורק דרכה אני יכולה להמשיך.
למרות שלעיתים נראה שהכל זז לאט מידי
אז את אומרת לי מילים שמנסות להגיע מהלב שלך, אבל אני מרגישה שקשה לך להפתח קשה לך להחליט מה טוב לך
ודווקא בשלב הזה בחיים שלך אני כאן מסתכלת עלייך ומנסה להבין למה אני למה דווקא אני
כנראה כי יש לי את היכולת לדבר ולומר את המילים שידובבו את הלב שלך כי משהו בטוח צריך לקרות
את רק צריכה לתת לזה הזדמנות ולנסות ,
והלוואי שתפסיקי לקבור את האמת שלך מתחת לאדמה
שתוכלי להביט לי בעיניים בלי לפחד כי דרכן אני יודעת מי את ואני יכולה לספר לך עלייך ואת תסכימי איתי ותבטחי בי כי את יודעת את זה
וחוצמיזה מה איתי ?
חוסכת לרישיון ומתחילה ללמוד לתאוריה
לא מעשנת כבר שלושה חודשים (29.5.11)
וממשיכה לחקור את חיי ולנשום בכל רגע ולא רק בכדי להוציא או להכניס חמצן .
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
