בשנים האחרונות מתגבשת לי מין דעה כזאת שלא עוזבת אותי
הטלויזיה מתחילה פשוט להיות מעצבנת מידיי
אני פחות ופחות צופה בזה
הדבר המרובע הזה שמחובר לחשמל מצליח איכשהו לשגע אותי אין לי סבלנות לשבת ולהסתכל על זה
אלא אם כן אני תקועה בבית ונורא משעמם
כאילו רציני? יש סדרות ותוכניות כאילו מה יש אנשים שרואים את כל זה ...
למי יש זמן לשבת מול זה כל היום ? זה מטורף ...
הדבר היחידי שאני באמת אוהבת זה סרטים
לא שהלווינים שלנו בטלויזיה מספקים משהו מאוד איכותי,אולי מידי פעם
או לאלו שבאמת נהנים זה כי הם שופכים הון על החרא הזה,פריירים.
או שהם עובדים בזה אז הם לא חח
ומה הקטע של הפוליגרף?
זה שעשועון בידור חח למה חיים של בנדם יכולים בקלות יתרה להפוך לשעשועון בידור שהמטרה היחידה שבגללה הוא קיים זה
רייטינג
משכורת של כמה צלמים מנחה במאי וערוץ
והמון פרובוקציות
מה הם מצפים שנלמד מזה חח לא לשקר או לא לשכב עם יותר מ150 נשים ולערוך לזה רשימה
או אולי להפסיק לחטט לחברים שלך בדברים כי מתישהו מישהו עוד עלול לגלות את זה
חחח...
זה חרא אבל זה היה מצחיק
מזל שבסופו של דבר הכל נתפס בעירבון מוגבל
רק חבל שיש ילדים שדבוקים לצג הזה
וכל כך מושפעים מהשיט הזה
זה באמת מעצבן!!
אה ואני לא חושבת שכל מה שיש בטלויזיה זה חרא ..
יש דברים מעניינים וחשובים שהטלויזיה מספקת ..
אני לא מתלוננת אבל שיהיו לי ילדים אני אדאג מאוד לגביי זה ...
[מאמי לא מביאים טלויזיה לבית אוקי ??]
נתראה בפוסט הבא =]
טלויזיה זה קצת תרבות הרבה חדשות קצת נשיונל גאוגרפיק והמון זיבולי מוח שהיום קוראים לזה פנאי
כל מיני דברים שיצא לי לחשוב עליהם
לפעמים אני אוכלת כל כך הרבה סרטים שזה עושה אותי מאושרת כי אז אני מבינה שאני לא באמת אדם משעמם ...
שאני עצובה אני מעדיפה להתפרץ להתפרק להחצין ולא לפחד לצעוק ולבעוט כי אני אוהבת אותי ואני לא רוצה לשמור את כל זה בבטן ...
ברגעים שאני הכי עצובה אני מתחילה להאמין שאני באמת לא שווה כלום
ואז אני פשוט מחכה שזה יעבור
הדבר הכי מוזר באנשים זה שהם מפחדים להיות הם עצמם...
אני משקרת רק כי אני מפחדת
ותמיד מודה בזה בסוף כי אני לומדת להתמודד עם זה ..
שאני עושה מעשה רע אני מוכנה לסבול ולהצטער כי זה המחיר ..
לפעמים אני מעדיפה לשתוק כי לא כל המילים שיוצאות לי מהפה זה באמת מה שאני מנסה לומר ...
פעם לא האמנתי שמחזור יכול לטמטם אותי היום אני כן ..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
