בימים האחרונים עלה במוחי הנושא החברתי בכיתה שלי ..
אני קצת אפרט כדי שיהיה קל להבין מה עובר לי בראש
זו כיתה ממוצעת של תלמידים כיתה י"ב לא הכי בוגרים ומפריעניים בעיקר
אני אוהבת את הכיתה שלי כי זה המצב וצריך להתמודד מה שאומר שבחיים האמיתיים בטוח לא ההיתי מתיידדת איתם ככה סתם
אני הגעתי אל הכיתה הזו בשנה הראשונה של כיתה י" אבל כמה שנים גדולה מהם מה שאומר שאת י" וי"א כבר עשיתי בתיכון אחר
את הסיבה לזה אני לא אתחיל לספר עכשיו.. אבל יש סיבה משכנעת
אז בתור בחורה בת 19 בכיתה י"ב שכולם שם הם בני 17 זה לא פשוט
זה נראה כמו שנה או שנתיים לא משמעותי אבל זה כן זה לא פשוט
במיוחד שאתה בא במטרה ללמוד כי אתה יודע שהשאיפות שלך צריכות לעבור את שלב התיכון עם 12 שנות לימוד ותעודה טובה
[אני רוצה ללמוד עיצוב פנים]
אני לא חשבתי אחרת שהגעתי לשם ידעתי שזה יהיה שונה מימה שהיה
יש להם ראש אחר אבל ידעתי שאני צריכה להשתלב כדי לא להרגיש לבד ..
באמת התחלתי להתערבב בין כל האנשים ..למדתי להתמודד מול כל אחד ולמדתי את האופי של כל אחד מהם פחות או יותר
אבל נשארתי אני ,אני בחורה שיודעת מה היא רוצה ושואפת להגיע לזה גם אם זה עולה לי בשעות שבהן אני רגילה להנות ולעשות דברים שאני אוהבת..
אני לא חרשנית וזה העניין אני גם לא מרבה לקרא ספרים שזה גרוע ..
זה מראה שאני לא כזו חרשנית .. אבל אני משקיעה כמה שיותר
לפני כמה ימים ילדה מהכיתה שלי באה לבית שלי ,עזרתי לה בגרפיקה בשבל פרוייקט שצריך להרים כל אחד כדי לקבל את היחידות והציון במקצוע הזה
זו בחורה שאף פעם לא ידעתי עליה יותר מידי .. היא לא פתוחה ובקושי מתקשרת .. לפי איך שאני בכיתה אני די תוססת ותמיד רואים ושומעים ויש לי נוכחות מורגשת
יש אנשים שלא מרגישים אותם אז היא מסוג האנשים האלו ..
היא באה אלי ודיברה איתי
דיברנו על הפרוייקט
ושאלתי אותה למה היא כל כך מופנמת
היא זרקה כמה מילים והרגשתי שלא נוח לה לדבר על זה אז פשוט עזבתי ..
שאלתי אותה למה היא תמיד לבד כזה לא מתחברת
היא אמרה לי "כי אין לי משהו משותף עם אף אחד בכיתה"
ו"ידעתי שיצא לי לדבר איתך ברמה שתביני אותי לא כמו כל הכיתה "
כן זה ברור גם אני לא מרגישה ממש שייכת לכיתה כי הם קבוצה של ילדים שיותר מתאימים לגן ...
אבל אני לא כזו מופנמת אני די זורמת עם כולם חוץ מיזה בזכות הילדותיות שלהם למדתי להיות יותר סבלנית ידעתי שהם משקפים לי את מה שאני ההיתי בגיל שלהם
זו המראה שלי שמזכירה לי למה אני שם .. ותאמת זה נותן לי כוח להמשיך ...
משהו סיקרן אותי בה למרות שהעולם שלה מאוד שונה מהעולם שלי
העולם שלה הוא בתוך הספר הטלויזיה המידע ..
העולם שלי הוא עולם של אנטרנט וגרפיקה
אני בקושי קוראת ...ואם כן אז זה לרוב אנטרנט מידע מהיר כזה
היא מדברת שונה היא חושבת שונה ...קשה מאוד לראות אותה משתטה אני לא חושבת שכל החיים צריך להיות רציני ומאופק..
צריך לדעת מתי להיות חופשי ומתי להיות מאופק ..
ואני חושבת שזה מה שטוב בי שיש בי את האיזון הזה ...
אז זה נכון קשה למצא חברים טובים .. בעיקר כשה אתה לא כמו כולם ..
זהו זה היה פרק קצר מחיי היום יומיים ..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
