הבלוג של "אמא יש רק אחת"

הוא ממש משתדל להצליח.

בשניה שהוא מצליח, אפילו חלקית, הוא מגיע אליי מאושר לדווח לי.

האמצעי שלי כנראה מתחיל להבין שלהרטיב במיטה זה עסק שממש לא משתלם.

זה תהליך שאני מבינה שיקח עוד המון זמן. 

אתמול בבוקר, הוא קם סחרחר, לא הרטיב את המיטה, טוב, רק מעט את הבגדים והשמיכה, אבל ממש מעט, וקם לשירותים. הוא ממש שמח שלא היה צריך להחליף את הסדין. אח"כ חזר למיטה עם סחרחורות ובמשך כל היום שאחריו, לא הפסיק לשלשל.

התארחנו אצל המשפחה אתמול בערב והוא.....בשירותים. לפחות 5 פעמים.

הגענו הביתה באמצע הלילה והוא....בשירותים.

במשך הלילה קם עוד 3 פעמים לשירותים וכעת הוא ישן, מעולף, סמרטוטי, גמור.

מסכן שלי.

ארוחת החג אתמול היה הדבר היחיד שהכניס לפיו, מהפחד שישלשל ומכאבי בטן. אבל הוא היה כ"כ רעב שממש לא יכל להתאפק. 

ובכל הבלגן זה, הוא קם יבש שוב. טוב, כל הלילה היה בשירותים, איך יספיק להרטיב? לפחות נחסכו ממנו וממני ההרטבה בלילה.

גם הקטן קם יבש. למען האמת, לא רציתי לטרוח הבוקר בכביסות. זה בוקר של חג, אז שמתי לקטן טיטול. ודווקא הבוקר הוא קם יבש. לא הרטיב אפילו את הטיטול. בעלי כעס. אבל הוא לא זה שמקלח ומטפל, אין לו זכות לכעוס. לי יש זכות לנוח.

בכל אופן, ברברתי על הרבה דברים, אבל בשורה התחתונה, אני מקווה שאני רואה את האור בקצה המנהרה והרטבות הלילה ייפסקו לחלוטין בקרוב. בבקשה....שיהיה ממש בקרוב.