הבן שלי, זה שמרטיב, משלשל כבר מיום חמישי האחרון, מערב חג שני. שאגב, בגלל השלשולים, לא הרטיב 4 ימים ברציפות, כי היה צריך לקום בלילה לשלשל. מסכן שלי. 'מעז יצא מתוק', מה שנקרא.
אין לי שמרטפית, אני פוחדת. תמיד המשפחה שמרה עליהם.
אז אתמול הסבתא שמרה עליו.
היום אני שומרת עליו, הסבתא יצאה לסידורים וזה...
לא הלכתי לעבודה, למרות שיש לי מלאאאאא עבודה.
כי אני שמה זין.
ואני לגמרי לא אחת כזאת ששמה זין על העבודה.
אני וורקוהולית מטורפת.
אבל....
הבטיחו לי הבטחות, אי-אז באוקטובר 2014 כשחתמתי איתם על הסכם. "יכנס תקציב חדש, נעלה לך את השכר". בכל זאת, תפקיד חדש, גדול יותר, אחריות מורחבת יותר...מגיע לי, לא?
הגיע ינואר. הגיע פברואר, נכנס מנהל חדש.
עשיתי כפי שביקש, כתבתי מכתב על כל התנאים שאני רוצה לשפר כולל השכר שהובטח לי שיעלה.
אחרי מס' ימים, פנו אליי בבקשה להאריך את שעות העבודה שלי. כי אני עובדת 5 שעות והוועד צריך לאשר העלאה אם בתמורה אתן עוד שעות, כדי שזה יראה טוב בעיניהם. בלה בלה....
הסכמתי לשעתיים נוספות בשבוע. זהו!
זו משרה חלקית ואני מרוויחה ממנה בכך שהיא חלקית. בגלל הזמן הפנוי שנשאר לי לטפל בילדים/בבית/בעצמי.
התוספת שהציעו לי, אחרי הוספת השעות כולל ההעלאה שהובטחה לי הייתה 300 ש"ח!!! פאקינג פיצוחים לשבת !!!
אז לא הסכמתי. בכלל! שיישאר השכר כפי שהוא ולא אוסיף דקה מזמני היקר.
מאותו רגע ואילך, הבנתי את מה שהבנתי כבר לפני 3 שנים כשזרקו אותי בבעיטה ממקום עבודה שכ"כ רצו אותי, שכ"כ העריכו ואהבו אותי, רק בגלל שלא הסכמתי לבצע שיחות טלפון מהטלפון האישי שלי. בגלל שהעזתי לדבר ולדרוש זכויות.
אז מעסיקים - לכו להזדיין. יש עוד כמוכם בחוץ, התחלתי לחפש עבודה אחרת. עד שאמצא, אני שמה עליהם פס ודואגת לילדים שלי כשהם חולים, גם אם אני "ממש" צריכה להיות בעבודה. גם ככה זה תפקיד שקיבלתי ללא רצון. פשוט לא היה משהו אחר וזה הדבר הכי קרוב לניהול כספים כך ש.....נתתי הזדמנות. ואם יפטרו אותי? לא נורא. לא אבידה גדולה. התפקיד מדכא והסכין שתקעו לי בגב - אני בטוחה שיתקעו אותה שוב ושוב בעתיד ואין על מי לסמוך.
לפעמים אני שואלת את עצמי מה עדיף? שכר גבוה או תפקיד מספק?
אין לי תשובה עדיין.
ברור ששניהם, אבל...נדיר שזה קורה....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא ללא הפסקה