מנסה לכתוב את עצמי, מה עובר עליי ולמה נעלמתי לכל כך הרבה זמן, ומה קרה בכל התקופה הארוכה הזאת..כרגע רע לי. פשוט רע. ואין הסבר ואין סיבה, פשוט רע!
שום דבר לא באמת גרם לזה.. זו תחושת מועקה ורייקנות מוכרת עוד מימיי המחלה שעברו מזמן,
וזה מפחיד כי אומנם אני כל כך מתגעגעת לאנה אבל גם מפחדת ממנה פחד מוות.
וחשבתי שאני חזקה, ושאני לא ישתמש במיה בתור "ניחום" ולא הייתי שיכורה אפילו.. האצבעות פשוט דחפו את עצמן
לגרוני והוציאו הכל.
רע לי.
אני רוצה לשתף ולפרוק ולהגיד למה כל כך חרא לי אבל באמת שאין לי מה לכתוב כי אני לא מצליחה להסביר לעצמי את עצמי.
ואני פשוט לא בנאדם דיכאוני למרות שמהבלוג הזה זה יכול להסתמן ככה...
ואני כבר מזמן לא מפחדת מליפול למטה. אני תמיד יודעת שאני יצליח לעלות חזרה.
ונמאס לי שאני נשמעת לעצמי כמו קלישאה בשקל.
צריך להיות לי טוב, כי הכל מסביב טוב..
למה יש לי את ההרס העצמי הזה שתמיד חוזר ובוגד לי?!
תמיד שטוב המוח שלי אוטומטית חייב להרוס את זה.
כי ככה הוא, וככה אני..
אבל יהיה טוב ביצ'ס 3>