אתה בטח לא יודע וזה אולי יפתיע אותך אבל כשקיבלתי את הMP הראשון שלי בכיתה ד' (מעין קופסת מתכת בצבע תכלת זוהר שנחשבה אז כשיא הטכנולוגיה) הדבר הראשון שעשיתי היה להכניס אליו 40 שירים שלך.
המוזיקה שלך היא היחידה ששמעתי באופן עקבי בכיתה ד', כן, היו שירים של בריטני ודומיהם אבל, אתה היית מה שהתנגן באוטו, אז בעצם עם כל נסיעה שמתי לב שאני יודעת את המילים לכל שיר בעל פה ואמנם לא הבנתי את המשמעות בשירים. אבל אהבתי את הקול שלך, תמיד אהבתי את הקול שלך.
אני עדיין אוהבת.
והשירים שלך תמיד היו שם, לאורך כל 17 שנות חיי הם שם. מלווים אותי מהילדות אל תקופת הנעורים.
ובאיזשהו אופן עיצבת את חיי, כאחד האומנים האהובים עלי, גם לבד וגם עם "החלונות הגבוהים", המוזיקה שלך תמיד הגדירה את מה שאני מרגישה כל כך טוב. ככה שאם היו חסרות לי מילים הייתי פשוט שומעת את אחד השירים שלך ויודעת שמישהו מבין אותי.
ויש שירים שלך בפלייליסט העצוב שלי, ושירים בפלייליסט השמח, ואפילו בפלייליסט שאני מתעמלת איתו. ויותר מ40 שירים בכללי.
ולדעת שנכנסת לבית חולים כבר העיק עלי, אבל לקרוא שנפטרת זה בלתי נתפס.
אתה כל כך חשוב, לא רק לי, להרבה אנשים. אתה אמן ויוצר ואדם מעורר השראה. ואתה אבדה עצומה לתרבות הישראלית.
ואני לא יודעת מה עוד להגיד, תמיד היית שם בשבילי ואני לא ידעתי עד כמה עד שהבנתי שאתה כבר לא פה, שעוד שירים של אריק איינשטיין לא יהיו.
אז תודה, על תוכי יוסי, עטור מצחך, יושב בסן פרנסיסקו, גיטרה וכינור, תוצרת הארץ (שהיה שיר הסיום שלי ביסודי), אוהב להיות בבית, שיר השיירה (שהיה גם שיר שבירת הכוס בחתונה של אחותי) ועל עוד שירים רבים וטובים.
אריק איינשטיין 1939 - 2013.
אז תודה אריק!
תודה על כל השנים המדהימות האלו של עשייה מוזיקלית ועל יצירות שמדברות אל כולם בכל גיל ובכל מקום וישארו איתנו.
תודה על זה שהיית "האהבה הראשונה" שלי ודרכך התאהבתי במוזיקה ישראלית על כל גווניה וסוגיה השונים, תודה שליוות (ועוד תלווה) אותי במהלך חיי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עזבו אתכם שטויות.