משפט וחצי

יש אהבה שלא נגמרת 

שברון הלב שיש לשאת 

וכמה יש לי עוד לתת "

אני לא מושלמת וגם לא קרובה לזה. וטוב לי לא להיות כזו, הפגמים זה מה שעושה אותנו יפים ומיוחדים. אני לא יכולה יותר עם הלחץ הזה, אני לא יכולה שמתייחסים אליי כמו למכונה משומנת שעושה בעיות ושאחרי תכנות מחדש היא תהיה פרפקט. אני פאקינג ילדה בת 15 שפאקינג מנסה הכול כדי לרצות את כול העולם. הלוואי שהייתי אחרת ליום אחד, כדי שהיא תבין. הלוואי . אם הייתי יכולה להיות ילדה שלא מקשיבה, שמצפצפת, ששותה, שמזריקה, אולי היא הייתה מבינה. כול הלחץ והעצבים שלה תמיד מגיעים אליי, ההאשמות תמיד אליי, האחריות היא תמיד שלי... העבודה, המשימות שלה, הלחץ .. אני רק מנסה להשתלב שם בין לבין. אני רק מנסה לתת 100% מעצמי בכול דבר שאני עושה. בלימודים, בהדרכה, בספורט, בבית, במגמות, במשלחות, בכול דבר שאני עושה אני מנסה לעשות אותו על הצורה המושלמת ביותר. והיא תמיד תיתפס לדבר הלא טוב פה, היא תמיד תמצא על מה לצעוק עליי ועל מה להעניש. אני מבקשת ממנה כבר כמה חודשים שתקח אותי לקנות בגד ים חדש, כי יש לנו מסיבת סיום בים ובבריכה והחזייה כרגיל קטנה עליי. וכול פעם היא מבטלת , כול פעם יש משהו אחר, ואני סותמת את הפה כי אני מבינה. אבל על דברים שלא תלויים בי, על טעויות שלה ושל אחותי אני אחראית, כי ככה זה שאת האחות הבוגרת. אז אני נענשת, שוב ושוב. וכשאין לה תירוץ, הגישה הכללית שלי לא טובה, אז לא מגיע לי כלום. אני צריכה לסתום את הפה ולהמשיך להיות רובוט. אני רק רוצה שהיא באמת תתגאה בי, שהיא תבוא הביתה אחרי יום עבודה ובמקום לצעוק היא תחבק, שהיא לא תשלח לי מבטים עוינים כי עברתי בזווית העין שלה, שהיא לא תגרום לי להרגיש ככה יותר. אז מה אם אני הגדולה? לא עשיתי שום דבר רע לאף אחד, ואני בסה"כ בת 15.

אני מקווה שבפעם הבאה השיחה שלנו תהיה איך משפרים את המצב... כי המצב לא יכול להמשיך ככה.