רק רציתי להיות מאושרת

אני רוצה שפעם אחת בחיים,

הדברים יסתדרו.

שאני אדע מה לעשות עם עצמי.

אני רוצה להיות מסוגלת לחשוב דברים נכונים ולפעול לפיהם.

לא לפי מחשבה פזיזה כמו תמיד.

אני רוצה שההוא יעשה את זה ושההוא סוף סוף יאמר שהוא אוהב אותי,

ואני רוצה שסוף סוף אני אבין מה הם רוצים ממני.

אני רוצה להיות שייכת למקום כלשהו,

שיהייה לי למי לבכות אם אני צריכה.

אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי,

ליותר מחמש דקות.

אני רוצה שפעם אחת בחיים,

לשתי שניות מושלמות אפילו,

הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר,

וסוף וסוף אני אראה את מה שאמא תמיד סיפרה לי עליו,

האור בקצה המנהרה.

לפעמים אני מתבלבלת.
ביני לבין עצמי לבין המשחק הזה.
לפעמים, אני לא יודעת אם אני עצמי או מישהי אחרת שמשחקת אותי.
אם היו נותנים לי הזדמנות במשחק הייתי מצטיינת.
אני טובה בלשחק, להשתעשע, להעמיד פנים.
לפעמים, אני לא באמת כאן, אני משחקת, משחקת את מי שאני רוצה להיות, את מי שאני בפנים.
ולפעמים, אני משחקת, באני האפלה, ורק אז אני סוף סוף מבינה, שהכל הפוף, כי אותי אי אפשר לשחק, אבל את מה שאתם רואים אני תמיד עושה, תמיד משחקת, כי שתראו אותי באמת? אני לא חושבת.