מקור/LetsRecover

• למה מינימום של 3000 קלוריות ליום הוא כל כך הכרחי?

בואו נשתמש בדוגמה. בחורה בת תשע עשרה, שנניח וגובהה הוא 1.65 ומשקלה הוא 56 קילוגרמים. לפי כך, אם נחשב את BMR שלה, המדד שלכאורה מודד בערך כמה קלוריות היא צריכה לצרוך ביום על מנת לדאוג שהגוף שלה יוכל לשמור עליה בחיים-כלומר כמה קלוריות הגוף שלה צריך רק על מנת לשמור עליה בחיים, זאת אומרת רק על תפקוד מערכות הגוף- כמו אדם שנמצא בקומה.

BMR של אישה ממוצעת: 

Female BMR = 0.9 x body weight (kg) x 24 = 0.9 x 54 x 24 = 1166 calories

אז אם הייתי בקומה, והדבר היחיד שהגוף שלי היה צריך לבזבז עליו אנרגיה (כלומר לשרוף קלוריות) הוא על לתפעל את מערכות הגוף בשביל להישאר בחיים, הייתי צריכה 1166 קלוריות. אבל מה קורה אם אני לא בקומה?

למען החישוב, אני הולכת להגדיר את עצמי כרזה בטווח המשקל התקין (BMI תקין). בואו נאמר שכל מה שאני עושה ביום לשם הדוגמה הוא לישון, לשבת במחשב, ולהתהלך ברחבי הבית לביצוע פעולות יום יומיות כמו מקלחת.

על פי החישוב, מספר הקלוריות שאני שורפת רק בשביל להישאר בחיים בשעה הוא 48.6 קלוריות. עכשיו בואו נחשב את שאר הפעולות שהגוף שלי שורף אנרגיה עליהם מעבר לכך-
שינה של שש שעות- 48.6 כפול 0.22 קלוריות שנשרפות על שינה בשעה כפול שש שעות- 64.15 
ישבתי במקום במהלך שמונה שעות- 48.6 כפול 2.00 קלוריות שנשרפות על ישיבה כפול שמונה שעות- 777.6 
אכילה, הליכה לשירותים, ועוד פעולות בסיסיות למשך 4 שעות- 48.6 קלוריות כפול 3.00 קלוריות שנשרפות לשעה כפול 4 שעות- 583.2 
עכשיו, אם אני מוסיפה לזה את 1166 קלוריות שהגוף שלי שורף רק בשביל לתפעל את המערכות גוף בשביל שימשיך לתפקד פלוס כל הקלוריות שהוא שורף על ביצוע הפעולות הבסיסיות שציינתי, נקבל את התוצאה שהגוף שלי למעשה שורף 2591 קלוריות. וזה רק בשביל הפעולות הבסיסיות ביותר, שינה, אכילה וישיבה. זאת אומרת אני למעשה צריכה 2600 קלוריות רק בשביל לשמור על הקשר. עכשיו נניח שאני גם הולכת לבית הולכת לבית הספר, מנקה את החדר שלי, יוצאת לקניות או מבשלת. ככל הנראה אצטרך קרוב יותר ל2800 קלוריות וכל זה רק בשביל לשמר את המשקל שלי.

כמו שציינתי, הגוף שלך זקוק ליותר אנרגיה על מנת להאיץ את קצב חילוף חומרים שלך. לא רק שאת צריכה לעלות חזרה משקל קריטי לגופך רק בשביל שימשיך לתפקד, לשקם את האיברים הפנימיים הפגומים, לייצר את ההורמונים (שבין היתר ישיבו את המחזור שאבד במקרה והוא אבד- ולא, הוא ממש לא בהכרח מפסיק אצל כולן). כשאת מגבילה את עצמך מבחינת קלוריות ואכילה, למעשה שדדת מהגוף שלך מאות אלפי קלוריות שהוא צריך בשביל לתפעל את עצמו, אז לא רק שאת צריכה את הקלוריות בשביל לשמר את המשקל שלך את צריכה יותר קלוריות בשביל להוסיף את הקלוריות שמנעת מעצמך כדי שלגוף שלך יהיה את האנרגיה הדרושה לו בשביל לשקם את כל הדברים שנפגמו. לכן תהליך החלמה שמבוסס על 1200, 1500 או אפילו 2000 קלוריות פשוט לא עובד, לא באמת. כן, החילוף חומרים שלך האט. כן, את יכולה טכנית לעלות את המשקל חזרה על הרבה פחות קלוריות (אפילו 500), אבל זה רק בגלל שהגוף שלך עדיין יהיה תקוע במצב של הרעבה, הרי איך ייצא ממנו אם את לא נותנת לו את הקלוריות שדרושות לו לשם כך? הרי בן אדם בריא מעולם לא היה מעלה במשקל מלאכול 500 קלוריות ליום, וגם לא 2000. להפך. המטרה הנחשקת של הגוף שלך היא לא לשקם דבר ראשון איברים שנפגמו, אלא רק לשמור עלייך נושמת אלא אם כן את נותנת לו את כמות הקלוריות שהוא צריך למען השיקום, אם לא תתני לו אותה הוא לא יוכל לשנות דבר בעצמו. התוצאה? כן, פיזית תעלי את כל המשקל חזרה אבל עדיין תהיה תקועה במצב הרעבה. את תהיה במשקל תקין על פי הBMI, אבל כל איבר בגוף שלך עדיין יהיה פגום ולא מתוקן והכי רחוק מתקין.

כן, 3000 קלוריות מינימום זה מפחיד. אבל זה יותר מנחוץ. השלבים לא קלים, הספקות הבלתי פוסקים האם זו באמת הדרך הנכונה, האם לא אמצא את עצמי בהשמנת יתר, חוסר היכולת לצפות איך התהליך יתקדם והיכול להיות שתרגישי כאילו ההחלמה הזו משתלטת על חייך כמו כמו ההפרעת אכילה עצמה. שיקום זה מבעית, אמוציונאלי, מלא בלחצים וחוויות קשות, אבל את יודעת מה יותר מפחיד מ3000 קלוריות? להיות תקועה במאבק תמידי נגד הפרעת האכילה שלך לשארית חייך.היום הכי קשה במהלך השיקום הוא הרבה יותר טוב מהיום הכי מוצלח בהפרעת אכילה. תני להחלמה צ'אנס, את תמיד יכולה להתעלל בעצמך מחדש מאוחר יותר.

 -

את לא חד קרן""
כשאת מחלימה מהפרעת אכילה שמבוססת על הגבלה קלורית, את צריכה הרבה
קלוריות. ועדיין, לחולה קשה מאוד להאמין ולקבל את העובדה הזו, לא משנה כמו עובדות
מדעיות מספקים לו וכמה אנשים שהחלימו חולקים את הסיפור שלהם שתומך בעובדה הזו.
החולה עדיין משוכנע שהוא חד קרן נדיר ביותר, שהוא לא עומד בחוקים של האנרגיה והוא לא ראוי לצרוך את כמות
הקלוריות הדרושה לגוף לשיקום (מכל סיבה לא הגיונית שהיא). הרעיון הזה מאוד קשה
לעיכול ולהשלמה על ידי החולה בגלל שקרוב לוודאי שהוא מעלה במשקל במהירות ובחדות בתהליך
ההשתקמות המוקדם רק על ידי לאכול 1500-2000 (ואפילו פחות) קלוריות בגלל החילוף חומרים המדוכא
שלו, ותוספת של כמה קילוגרמים של מים ואוכל במערכות גופם (ואנחנו יכולים לדבר על תוספת של מעל ל15 קילו, בעיקר מאגירת מים). החולה מניח שאם הוא
יעלה את מספר הקלוריות שלו הוא רק יעלה עוד יותר ומהר יותר. האפקט המדעי העובדתי
מוכיח שהמטבוליזם שלך מעלה את קצב חילוף החומרים שלו כשאתה מעלה את כמות הקלוריות
שאתה מכניס לגוף לא מתקבל יפה אצל החולה. למה? כי החולה הוא חד קרן נדיר. הסיבה
שאני כותבת את זה היא כי אני חשבתי שאני חד קרן, ואני הייתי נואשת למצוא הוכחה לכך
שאני לא. חיפשתי עוד ועוד ברחבי הרשת הוכחה ממקורות מוסמכים, ומצאתי אותה. וחוויתי
אותה בדיוק כמו שהיא תוארה.
הגוף שלך הוא מכונה חכמה. הוא עושה הכול בשביל לשמור עלייך חיי. כשאתה מרעיב את
עצמך. הBMR שלך (ח קצב חילוף החומרים הבסיסי, כמות הקלוריות שהגוף שורף רק בשביל
לשמור עלייך חי) צונח. כשרמת הקלוריות שלך שהגוף שלך מקבל צונחת הגוף שלך מחליט שיש דברים שהוא יכול לוותר עליהם על מנת לשמור עלייך חיי לאורך יותר זמן כי הגוף בטוח שאתה גווע למוות: לדוגמא תפקוד הולם (הרי מאיפה הגוף יעניק לך אנרגטיות לעשות דברים פשוטים כמו להתרכז או להשתתף בשיעורי ספורט), גדילת השיער ומניעת נשירה, שמירה על תפקוד הורמונאלי תקין (ועל המחזור הנשי כמובן ביניהם ועל הליבידו), שמירה על העצמות, שמירה על חום הגוף וכו'.
אין לו אנרגיה בשביל כל זה! הוא משתמש בכמות האנרגיה שהוא מקבל רק בשביל לשמור
עלייך חי בזמן שהוא מנסה לאגור קצת אנרגיות כשומן לשימוש מאוחר יותר, כי הוא מניח שאתה בתקופת הרעבה- כלומר, כאשר הגוף רואה שלאורך זמן הוא לא מקבל כמות קלוריות ראויה, הוא אוגר את הקלוריות המועטות שהוא מקבל כשומן במקום לשרוף אותם בניגוד למה שעושה גוף של אדם שאינו מורעב ומזין את גופו כראוי. אבל בסופו של דבר הגוף
שלך לא עומד במחסור האנרגיה ואם הוא לא מקבל אותה הוא פשוט אוכל את עצמו- שומן גוף,
עצמות, איברים פנימיים ושרירים. אתה לא רק מאבד שומן גוף, כל הגוף שלך מרזה. וכשכל
האיברים מרזים יש סבירות גבוה מאוד שתחווה תופעות לא נעימות ואפילו מסכנות חיים כמו הפרעה בפעילות הלב שהיא מאוד נפוצה באנשים מורעבים. הרי גם הלב שלך
הוא שריר. כשאתה מעלה במשקל, אתה גם מעלה את הדברים האלו בחזרה, אבל רק בתנאי שתתן
לגוף שלך מספיק אנרגיה לעשות את זה. שוב פעם, הגוף שלך חכם ושומן גוף הוא חשוב.
שומן גוף לא שווה למשקל הגוף, זה הורמון שמזין את האיברים שלנו.
הנטייה הראשונית של הגוף שלך היא קודם כל לעלות בשומן הגוף על מנת להגן על האיברים הפנימיים שלך,
לשמור על חום גופך ושיהיה לו ממה לשרוד בפעם הבאה שתרעיב אותו, כמו שהוא למד לצפות. זאת גם הסיבה מדוע אנשים רבים מעלים במשקל קודם כל באיזור הבטן: המקום שמכיל את מרבית האיברים החשובים ביותר לגוף. הגוף חושב שתקופת הרעבה נוספת עומדת בפתח, לכן הוא מעדיף לאגור כמה שיותר שומן במקומות הקריטיים ביותר. מכירים את הילדים האפריקאים שהם מאוד רזים אבל לעיתים קרובות יש להן בטן מעט גדולה ביחס לגוף הקטנטן שלהם? זו הסיבה. 
לגוף שלך יש המון בעיות אמון איתך. ואם אתה לא מאכיל אותו מספיק הוא לא יסמוך
עלייך בגלל שאתה עדיין תרעיב אותו גם אם אתה מספק לו 2000 קלוריות, אפילו שזה יגרום
לך לעלות במשקל. ועדיין, בתחילת השיקום אתה חייב להעלות את מספר הקלוריות שלך לאט
מאוד, אנשים מסוימים מתחילים את תהליך ההחלמה במספר קלוריות קטנטן כמו 1500
קלוריות ולאט לאט מעלים עד שהם מגיעים למינימום של 2500-3500 קלוריות. לעולם אל
תחלימו ללא השגחה רפואית צמודה, צריך להיות לכם רופא, פסיכותרפיסט ותזונאי על מנת
לתת לכם תוכנית אכילה שתספק את מידת האנרגיה הדרושה לכם לשם ביצוע התהליך (אלא אם כן אתה חווים רעב קיצוני). בהחלמה,
3500 קלוריות לא מסמלות חצי קילו כמו שאולי הורגלתם לחשוב. הגוף שלך הוא לא
מחשבון. בשיקום אתה צריך הרבה יותר מ3500 קלוריות כדי לעלות חצי קילו אחד של מסת
גוף אמיתית.
אנשים נורמאלים לא עשו לעצמם נזק של מאות אלפי (אם לא יותר)  של קלוריות שצריך מאות
אלפי קלוריות בשביל לתקן את הנזק הזה. כשהם אוכלים כמות גבוהה יותר של קלוריות, כלומר כאשר הם צורכים יותר קלוריות מאשר כמות הקלוריות שהם שורפים (מה שגם לא מדוייק, פוסט על כך בהמשך) הם
מעלים במשקל. כשאדם עם עבר של הפרעת אכילה אוכל מספר רב יותר של קלוריות, הן הולכות גם לתיקון הגוף וגם לעלייה במשקל, ייצור קרוסיאל- הורמון המספק שומן על מנת להגן
על האיברים שלך, להחזיר לך את המחזור אם איבדת אותו, לשמור על חום הגוף וגם למסת שריר
(בזמן הרעבה את המאבדת מידה משמעותית של מסת השריר שלך). החלק הכי חשוב בגוף לשמירת
שומן הוא סביב האיברים הפנימיים לשם הגנה.  זו הסיבה למה הגוף שלך
נוטה לאגור באופן ניכר יותר משקל באזור הבטן בהשוואה, לדוגמה, מאזור הגב. הגוף שלך
לא יודע שזה הסיוט הגדול ביותר של מרבית האנשים הסובלים מהפרעות אכילה. הגוף שלך לא קורא מגזיני
אופנה. רק בשביל לעשות את זה מפחיד יותר, נפיחות ואגירת מים יכולים לגרום לך
להראות בהיריון. החדשות הטובות? כשאתה מאכיל את הגוף שלך כמו שצריך, הוא מחדש את
האמון שלו בך, ומשקל הנוזלים ישתחרר בסופו של דבר כשהגוף יבין שאין לו סיבה יותר
לאגור אותו. אבל שוב, אם אתה מרעיב אותו במהלך החלמה דרך לאכול רק 2000 קלוריות או
פחות, הגוף שלך יהיה יותר חשדני לגביי האופן בו הוא יחלק את העלייה במשקל.
אז מה אתה צריך לעשות? אתה צריך להקשיב לרופא/תרפיסט/תזונאי/רעב ולאכול מספיק כל
יום לא משנה מה הפרעת האכילה אומרת לך. אם אתה חווה רעב קיצוני, מה שמרגיש לך אולי כמו אכילת יתר (רמז: בשיקום מהפרעת אכילה אין דבר כזה אכילת יתר), זה לא
בגלל שאתה אכלן גשי ואתה תפתח הפרעת אכילה כפייתית (BED) , אלא כי הגוף שלך עושה הכול על
מנת לקבל את האנרגיה שהוא זקוק לה בצורה נואשת כל כך.
האם מתי שהוא שמת לב שאתה נהיה אובססיבי יותר ויותר כלפיי אפייה, בישול, בלוגי
אוכל, ערכים תזונתיים וכפיות חמודות? זה הגוף שלך שחושב אוכל!אוכל!אוכל. אני
מצטערת להרוס את זה עבורך, אבל הכישורי אפייה שלך הם למעשה תופעת לוואי של הרעבה, אלא
אם כן היית עם כישורים כאלה לפניי הפרעת האכילה. אותו דבר לגביי האובססיה שלך
לאכול בריא. הכול סובב סביב שליטה, לא למען בריאות ונעורים נצחיים. אם זה היה ככה,
לעולם לא היית מרעיב את עצמך. האם מתי שהוא שמת לב כיצד אתה מקבל פנטזיות
"ארוטיות" ו"אסורות" על אוכל בעל תכולת קלוריות גבוהה? קלוט
את הרמז. זו הסיבה למה שנהוג לכנות בולמוסים. סוף הסיפור. עוד חדשות טובות: כשאתה מחלים,
בילוי עם חברים נעשה מעניין יותר מאשר להישאר בבית ולהכין קרואסונים לכל המשפחה
שלך. אתה תפנטז על בנים/בנות ולא על עוגה. אתה תקרא רומנים, ולא ספרי בישול. אתה
תמדוד את הערך של החיים שלך ושל עצמך על ידי אירועים, אהבה וחיוכים ולא על ידי
קלוריות ובמשקל. אם זה לא המצב, לא החלמת.
אבל האם כמות הקלוריות הממוצעת לאדם ליום היא 2000-2200 קלוריות? כן ולא. האדם
הממוצע לא גרם לנזק של מאות אלפי קלוריות שדרושות לגוף על מנת לתקן את עצמו. מלבד
זאת, 2000-2200 קלוריות היא לא עובדה מדוייקת. רוב האנשים ממעיטים בערך הקלורי שהם
מכניסים לגוף (בהפוך מחולים בהפרעות אכילה). הקפוצ'ינו עם הסוכר והשמנת, החופן
הנוסף של הבוטנים ופרוסת עוגת יום הולדת שהוצעה להם בעבודה נשכחים. לא מזמן התרחש
ניסוי בו אנשים התבקשו לספור קלוריות. 76 מתוך 80 אנשים המעיטו במספר הקלוריות שהם
שיערו שהם מכניסים לגופם, רובם בפער של 50%!

הדבר המוזר, אבל לגמרי הגיוני הוא
שאנשים בשיקום שאוכלים 3000 קלוריות מידיי יום נוטים לעלות במשקל פחות- יותר נכון הם לא עולים מעל למשקל הטבעי של הגוף שלהם ביחס 
מאלו שנוטים לאכול 2000 קלוריות ביום! האדם המחלים האוכל 3000 קלוריות אפילו יקבל
כמה בונוסים: יותר אנרגיות, מצב רוח טוב יותר, תיקון מהיר יותר של העצמות,
האיברים, השרירים והמצב רוח. פחות התקפי אכילה ו... הזעות לילה. מצטערת, אבל כמו שטונה אמר, גם זה יעבור. בשיקום מוקדם החולה מעלה כמה קילו בשבוע על פחות מחצי מהכמות
של 3000 קלוריות. בנוסף, אם אתה אוכל 2800 קלוריות אבל לאחר מכן הולך לריצה ושורף
800 קלוריות כי "אתה אוהבבבב לרוץ", אתה מקבל רק 2000 קלוריות וזה שומר
את הגוף שלך מורעב. אל תבזבז את האנרגיה היקרה שלך על התעמלות לא נחוצה בזמן שיקום, זה רק
פוגע בגוף שלך עוד יותר וגם גורם לך להשלות את עצמך שאתה מחלים כשאתה עושה ההפך.
לסיכום, תרגיש חופשי לאכול 2000 קלוריות אבל אל תצפה להחלים לחלוטין. החילוף
חומרים שלך לא הרוס, הוא מדוכא. והוא יהיה כזה עד שתתן לו מסכימה אנרגיה על מנת
לתקן את עצמו. החלמה זה הזמן לטפל בעצמך ולהירגע. תאכל 2500-3500 ומעלה, ותן לגוף
שלך לעשות את העבודה. הוא יודע מה הוא עושה. אתה לא תתחרט על זה.  

מקורות וציטוטים:
"אם אתה אוכל 3000 קלוריות מידיי יום ושומר על מנוחה, אלו 21,000 קלוריות שהולכות
לתוך שבוע אחד. זה אולי נשמע הרבה אבל למען האמת אתה צריך 7000 קלוריות בשביל
השומן עצמו ובשביל שהשריר ייבנה לשבוע אחד. שומן הוא לא מאגר אנרגיה זה המייצר
הורמון הדרוש לחידוש ושיקום איברים הגדול והקריטי ביותר בגופך. זה משאיר לנו
14,000 אבל אז יש לנו את הכמות הדרושה רק בשביל נשימה ודופק, רק בשביל לשמור עלייך
חיי. זה דורש 7000 קלוריות. על מנת לתקן פעילות בלתי סדירה של הלב, עור,
ציפורניים, כליות, שיער, מערכת עיכול, אזורי מוח, עצם ומערכות זרימת הדם... אתה
למעשה נותן לגוף שלך רק 1000 קלוריות ליום על מנת לאפשר את זה במקרה ואתה אוכל
באופן סדיר מינימום 3000 קלוריות ליום. ככל שאתה אוכל פחות, ככה ייקח לך יותר זמן
להחלים היות וכך קשה יותר לגוף שלך למצוא מקור אנרגיה לתיקון הנזק. "
"רוב האנשים מופתעים ללמוד כמה קלוריות דרושות על מנת לתקן את נזקי הפרעת האכילה
(חלק מהרופאים מופתעים לשמוע על כך לא פחות). בזמן שאף אחד אינו יכול להסביר בדיוק
למה זה נכון, התשובה היא ככל הנראה קשורה לגביי הדרך בה המטבוליזם מתייחס לרמות
האנרגיה ולמקורות אוכל". 
"בין 2-6 שבועות לאחר מסגרת של אכילה מספקת וסדירה ומעקב אחר תוכנית החלמה,
רבים מהאנשים החולים בהפרעת אכילה דורשים כמות גדושה יותר מהכמות הקלורית הדרושה לשמירה על משקל יציב.
עם זאת, אותם החולים חוו כשישה חודשים או יותר לאחר שיקום המשקל חוו צריכת קלוריות
נורמאלית ורמות פעילות נורמטיביות, בניגוד לזמן ההחלמה בו הרגישו צורך להימנע מכל
פעילות גופנית ודרשו צריכה קלורית גבוה".
"The prolonged delay in normalization of caloric intake and activity is"
mirrored by the slow resolution to normal of the neuroendocrine deregulation
that characterizes this disorder. This suggests that treatment for weight
maintenance in anorexia nervosa should be extended aggressively for months
after the return of a healthy weight so as to restore normal neuroendocrine
function and thereby enhance the likelihood of permanent recovery.”
"האם
המטבוליזם שלך יחלים איי פעם לאחר הפרעת אכילה? חולי אנורקסיה שהחלימו היו בעלי
יכולת גבוה יותר של שומן אוקסיד (יכולתו של הגוף לפרק כמות גדולה של שומן על מנת
להשתמש בה כאנרגיה), אבל אפילו עם יכולת זו השינויים בגוף השתקמו לחלוטין. חולי
אנורקסיה כשנתיים לאחר החלמה היו בעלי BMR הזהה לאנשים שאינם חוו הפרעת אכילה
מעולם. התגלה כי הBMR שלהם האיץ באופן משמעותי לאחר כשבועיים בלבד מתחילת
השיקום".
 לסיכום, טעיתי. המטבוליזם שלי לא נדפק. גם לא שלך. לאט לאט אנו מעלים את
המשקל הנחוץ להישרדות שלנו, כמו שהוסבר לגביי כמה נמוך היה המטבוליזם בזמניי
החולי הקשים ביותר. לאחר מכן? המטבוליזם והגוף שלנו דרש את אותם הדברים בדיוק כמו
אנשים שמעולם לא חוו הפרעת אכילה. מי עוד יכול ללמוד מהמחקרים האלו? דיאטות יו יו,
מכורי דיאטות, אנשים המנסים ללכת לאט לאט לאכילה אינטואיטיבית. המחקרים האלה חוצים
טווח גדול של בעיות אוכל פוטנציאליות. שיקום והחלמה הם אפשרים. זה מאבק ארוך וקשה
שלעולם לא יהיה מאבק שניתן לנצח בלילה אחד. תן לגוף שלך את הזמן להסתגל ולהחלים,
תן לנפש שלך זמן להסתגל ותמצא המון תמיכה ואהבה אצל אלו שמסביבך ויכולים להעניק לך
אותה. יש לך זמן להפוך את חייך לחלוטין, לעולם לא מאוחר מידיי. לעולם.

שאלה/ אבל יש
משהו שאני עדיין לא מבינה כל כך. על פי חוקי הפיזיקה שטוענים "קלוריות בפנים,
קלוריות בחוץ" ושאם אנחנו אוכלים יותר ממה שהגוף שלנו שורף אנחנו מעלים במסת
השומן, איך זה אפשרי לאכול ביום 3500 קלוריות מבלי לעלות במשקל?

תשובה/. אוקי, אני אנסה להסביר את זה. אם אני אוכלת 3500 קלוריות ביום אחד, מה
שלכאורה הוא 1000 קלוריות יותר ממה שאני שורפת, מה קורה? דבר ראשון, המטבוליזם שלי
מאיץ, עד לנקודה שאני שורפת 3000 קלוריות אחריי הכול. הגוף שלי משתמש באנרגיה הזו
בשביל לעזור לדברים, כמו לתקן את האוסטפוניה (דילול העצמות, מחלה שנגמרת בעקבות פגיעה הורמונאלית שמתרחשת בעקבות הרעבה) שלי. כן כן, קלוריות מתקנות אסטופוניה.
מבלי אקסטרה קלוריות שאני צריכה, אני אשאר עם עצמות של אישה בת תשעים לנצח. ואז
נותרו לנו 500 קלוריות. ככל הנראה, אני ארגיש מעט פחות רעבה בבוקר שאחריי ואוכל
ארוחת בוקר קטנה יותר מבלי לחשוב על כך. ובכן, אולי כמה מאות מהם ייגרמו לי לעלות
טיפה מסת שריר או שומן גוף, אבל אנחנו מדברים על גרמים, מה שלא נחשב עלייה אמיתית
במשקל. שומן גוף נכנס ויוצא ממאגר השומן בגוף כל הזמן. העלייה הפוטנציאלית במשקל
תעלם בימים הבאים, בגלל שאני במשקל האידיאלי לגוף שלי, והגוף שלי לא צריך את
האקסטרה העלייה במשקל הזו. מאה גרם מפה ולשם לא נראית לעין, אפילו לא על המשקל,
היות והמשקל שלנו נע בין 0.5-5 קילו מפה ולשם במהלך היום או השבוע. אז אולי אני
אוכל קצת פחות יום אחד, וחלק משומן הגוף יילקח ממאגרי השומן. אבל אם אני אוכל קצת
מידיי הגוף שלי יחשוב לעצמו "הי, שלא תעזי!" ויגרום לרעב מוגבר. עוד דוגמה פשוטה ביותר, בואו ניקח אותי לדוגמא. בדרך כלל אני אוכלת ארוחת ערב בסביבות השעה שבע בערב, ואוכלת ארוחת לילה קטנה באיזור 10-11 בלילה. לפניי שבוע ביקרתי אצל סבתא שלי בערב, אכלתי ארוחת ערב טעימה נורא, למעשה, אחת מהארוחות האהובות עליי, וכמו כל בן אנוש, אכלתי קצת יותר ממה שהייתי רעבה לו, כי היה לי טעים נורא. אז מה קרה כמה שעות לאחר מכן, בשעה 10, בשעה שאני בדרך כלל רעבה בה? הייתי רעבה פחות. בדרך כלל אני אוכלת קערת קורנפלקס עם פירות בצד. הפעם הייתי רעבה רק לפרי קטן, כי אכלתי ארוחת ערב שסיפקה אותי מעבר למה שהייתי צריכה.  
אם אני אדחוף לעצמי אוכל בכוונה כשאני לא רעבה ואני במשקל
היעד שלי, בואי נאמר, לאורך חודש או שניים, ונניח אעלה 2 קילו, הרעב שלי יצנח ואני אאבד
את ה2 קילו האלה כשאני אחזור לעקוב אחריי סימני הרעב שלי- ללא שום התעמלות או
הגבלה!
עוד דוגמה- לפניי כמה חודשים נסעתי לחופשה עם חברה, חופשה מהממת שאכלתי בה המון מאכלים מדהימים וטעימים נורא, הרבה יותר ממה שהייתי רעבה לו, רק כי רציתי ליהנות ממאכלים חדשים וטעימים שלא יוצא לי לאכול בדרך כלל. כמובן שאם הייתי אוכלת את המאכלים האלה ביום ביום, לא הייתי רואה צורך לאכול אותם הרבה והייתי משתעממת מהם מהר ואפילו אולי מפסיקה לאכול אותם. אבל בגלל שזה לא היה המצב, אכלתי יותר לשם ההנאה מאשר לשם הרעב וזה בסדר! כולנו עושים את זה מידיי פעם, בארוחות חג למשל. אז במהלך החופשה ההיא עליתי כקילו, וכשחזרתי הביתה וחזרתי לשיגרה, כלומר לאכול בדרך כלל כשאני רעבה עד שאני שבעה ומסופקת, איבדתי את הקילו הזה בלי לחשוב עליו בכלל, בלי דיאטה ובלי התעמלות מיוחדת. למה זה ככה? כי אני במשקל היעד של הגוף שלי, המשקל שבו הגוף שלי מתפקד באופן הכי בריא שלו ולכן סימני הרעב שלי מאוזנים. אם אני אוכלת מעט מידיי, אני ארגיש רעב מוגבר. אם אכלתי יותר מידיי, אני ארגיש רעב מופחת. אבל כל זה יקרה, רק כשאני במשקל הנוח לגוף שלי (set point weight) ולכן כל סימני הרעב ושובע שלי מאוזנים, כי אני מאוזנת הורמונלית ובריאותית בפרט. 
בשיקום אנחנו צריכים למלו את מאגרי השומן בגוף עד שאנחנו מקבלים את המידה
המספקת שאנחנו צריכים בשביל שהגוף שלנו יתפקד כראוי. להחזיק שומן במאגרי השומן של הגוף זה נהדר, בגלל שבזמנים קשים, כמו
לדוגמה אם יש לי חיידק שגורם לי להיות חולה או שנכנסתי לדיכאון מה שהוביל לירידה במשקל, יהיה מאגר
שהגוף יוכל להשתמש בו. אין שום דבר טוב, אם כבר להפך, בלהוות מעט מידיי שומן במאגרי השומן בגוף בגלל כשיש
לך קצת מידיי שומן בגוף, הגוף שלך יתחיל להשתמש בשרירים ובאיברים שלך. הגוף שלך
יכול לקחת רק X שומן מתוך מאגרי השומן בגוף ביום, ואת השאר הוא יכול לקחת
מהשרירים ומהאיברים. שוב, הגבלה, קלורית במיוחד הגבלה ממושכת, תגרום לגוף שלך להשתמש
בשרירים ובאיברים שלך.

שאלה/ לא שאלה, אבל דבר רנדומאלי שחולף לי
בראש לא מעט. כשאני הייתי ב"שיקום" (כלומר, אכלתי קצת יותר מעלה חסה), נכנסתי למחשבוני
צריכת קלוריות, שם נכתב שעל פי הנתונים שלי שאני צריכה 1200 קלוריות בשביל לשמור על
המשקל וגם זה רק כי אני פעילה 5 פעמים בשבוע!!! בשביל ירידה במשקל היה כתוב שאני
צריכה לאכול משהו כמו 1000 קלוריות ובשביל ירידה קיצונית במשקל (כן, הייתה אפשרות
כזו שם) אני צריכה 850! למען הכנות, המספרים האלה דיי נמוכים בגלל שאני מאוד נמוכה
אבל המספרים האלה היו גבוהים יותר רק כי אני פעילה ספורטיבית!!

תשובה/ עמדתי להתעלם מהשאלה הזו בגלל שהיא עלולה להיות טריגרית עבור חלק
מהמחלימים, אבל אני אענה עליה בכל מקרה כי זה כל כך מגוחך שאני בוטחת באנשים
שקוראים את התשובות שלי, אפילו בחולים ביותר, שיש בהם מספיק היגיון להבין שזה
לחלוטין טיפשי ושגוי. המחשבונים האלה לעולם לא מסכימים אחד עם השני. הרגע בדקתי
כמה כאלה בעצמי. אחד טען שאני אמורה לאכול 1500-1700 רק בשביל לשמור על המשקל
(ממש), אחר היה הגיוני קצת יותר וטען שאני צריכה (2200-2500) מה שלא היה שגוי
בטירוף, למרות שאני אוכלת יותר. אל תשימי לב לנתונים שלך, אין בזה פואנטה. הגוף
שלך יחשוק במה שהוא צריך. כשהייתי בשיקום לא הייתי מתאמנת, הייתי צריכה 3000
קלוריות ללא ספורט. עכשיו אענה על 2 שאלות. למה המחשבונים האלה ממליצים על מעט כל
כך, ולמה הם טועים.
למה הם ממליצים על כל כך מעט קלוריות עבורך?
המחשבונים הקלוריים מניחים שככל שאת יותר רזה, ככה את צריכה לאכול פחות בשביל
לשמור על המשקל, לעלות אותו או לרדת בו. בשיקום, זה לחלוטין שגוי. מבינה? לחלוטין
שגוי. בשיקום, אדם שנמצא על BMI של 15 או פחות צריך לפחות 3 פעמים יותר מאשר הכמות
שמחשבוני הקלוריות מציעים, רק בשביל לעלות חצי קילו- קילו בשבוע ולתקן את כל הנזקים שנעשו לגוף שלו. אם אדם עם משקל
גוף נמוך ינסה להשתמש במחשבון האלה, כמות הקלוריות שיצטרך תהיה נמוכה מאשר בן אדם
עם משקל גוף תקין צריך בשביל לעלות במשקל. המחשבונים האלה לא נועדו לאנשים בשיקום
שעשו נזק של מאות אלפי קלוריות.
אז כמה קלוריות אני צריכה אם כך?
בשיקום את צריכה 2500-300 קלוריות מינימום. מצד שני, אדם שלא בשיקום גם צריך הרבה
יותר ממה שהמחשבונים האלה מציעים. כמות הקלוריות המוצעת על ידם פשוט שגוי. כל עניין
ה2000 קלוריות הוא שקר. הכל כתוב בראשית הפוסט הזה. מה שהמחשבונים האלה מציעים לך זה בדרך כלל הBMR שלך, כמות הקלוריות שאת שורפת רק מהיותך חיה, וזהו. חוץ מזה שלכולנו יש חילוף חומרים שונה, כן, עקרונית אדם עם חילוף מדוכא יכול לשמור על המשקל עם 500 קלוריות כשהמחשבונים האלו יגידו לו שהוא אמור לשמור על המשקל עם 1500 קלוריות. המחשבונים האלו לא מודעים לקצב חילוף החומרים שלך ולכמה קלוריות הגוף שלך דורש באמת. חוץ מזה, גוף של אדם צעיר באופן כללי זקוק להרבה יותר מהמספרים שציינת בלי קשר לרמת הפעילות הגופנית שלו.
"עניין ה2000 קלוריות הדרוש ביום יום נוצר כי אנשים דיווחו שזה המספר הקלורי
שהם צרכו ביום בשביל לשמור על המשקל. מה שאומר ש2000 קלוריות היה מה שאנשים האמינו
שהם אכלו במהלך היום. כשהם נבדקו תחת תנאי מעבדה, הם אכלו בסביבות ה2500 קלוריות.
(הם שכחו להחשיב אגוזים, קפה, רטבים וכו או לא ידעו את הערך הקלורי של חלק מהמאכלים שצרכו).
עדיין לא מאמינה? תשאלי את הFDA.
”The FDA wanted consumers to be able to compare the amounts of saturated fat
and sodium to the maximum amounts recommended for a day's intake—the Daily
Values.  Because the allowable limits would vary according to the number
of calories consumed, the FDA needed benchmarks for average calorie
consumption, even though calorie requirements vary according to body size and
other individual characteristics.

From USDA food
consumption surveys of that era, the FDA knew that women typically reported
consuming 1,600 to 2,200 calories a day, men 2,000 to 3,000, and children 1,800
to 2,500. But stating ranges on food labels would take up too much space and
did not seem particularly helpful. The FDA proposed using a single standard of
daily calorie intake—2,350 calories per day, based on USDA survey data. The
agency requested public comments on this proposal and on alternative figures:
2,000, 2,300, and 2,400 calories per day.”

Ok. So the 2000-thing and the calorie calculators are wrong. But WHY do they
recommend too little!?

”Despite the observable fact that 2,350 calories per day is below the
average requirements for either men or women obtained from doubly labeled water
experiments, most of the people who responded to the comments judged the
proposed benchmark too high. Nutrition educators worried that it would
encourage over consumption is irrelevant to women who consume fewer
calories, and permit overstatement of acceptable levels of “eat less” nutrients
such as saturated fat and sodium. Instead, they proposed 2,000 calories as:

• consistent
  with widely used food plans


• close
  to the calorie requirements for postmenopausal women, the population group
  most prone to weight gain


• a
  reasonably rounded-down value from 2,350 calories


• easier
  to use than 2,350 and, therefore, a better tool for nutrition education

Whether a rounding
down of nearly 20 percent is reasonable or not, the FDA ultimately viewed these
arguments as persuasive. It agreed that 2,000 calories per day would be more
likely to make it clear that people needed to tailor dietary recommendations to
their own diets. The FDA wanted people to understand that they must adjust
calorie intake according to age, sex, activity, and life stage. It addressed
the adjustment problem by requiring the percent Daily Value footnote on food
labels for diets of 2,000 and 2,500 calories per day, the range of average
values reported in dietary intake surveys.”

הנה
לך. אם נאמר לאדם לאכול 1500 בדיאטה, אז הבן אדם הזה יצטרך ככל הנראה לאכול 2000
בגלל שרוב האנשים מפחיתים בצריכת הקלוריות שהם מאמינים שהם צורכים. אדם יירד במשקל הוא יחשוב שהירידה התרחשה כי הוא אכל 1500 קלוריות, כשלמעשה הוא אכל 2000. אם מחשבון הקלוריות היה נכון והיה
אומר שאדם צריך 2000 קלוריות בשביל לרדת, הבן אדם הזה היה אוכל 2500 ושומר על
המשקל. אדם עם הפרעת אכילה מצד שני... האדם הזה ככל הנראה גם יטעה בהערכה הקלורית
שהוא צורך, אבל להפך, הוא יאמין שהוא אוכל הרבה יותר ממה שהוא באמת אוכל. הוא
יאמין שהוא אוכל 3000 קלוריות כשלמעשה זה 2500, ויאמין שהוא אוכל 1200 כשלמעשה זה
800. מחשבוני קלוריות לא נועדו לאנשים בשיקום, אנשים בריאים, או פשוט... אנשים.
לא, פשוט לא. תתרחקי מהם ותפסיקי לנסות למצוא "סיבות" למה את לא צריכה
לאכול 2500-3000 קלוריות פלוס בשיקום.

 

שאלה/ (בת 22) הגבלתי את צריכת הקלוריות שליל אורך
משהו כמו ארבעה חודשים. אף פעם לא הייתי מאובחנת עם הפרעת אכילה קודם לכן ואני לא
בתת משקל. אני באמת רוצה להשתפר אבל אני מרגישה שאני צריכה לחוות את כל התסמינים
שיש להפרעת אכילה כמו תת משקל קיצוני היות ואני לא חווה אותם ואין לי הפרעת אכילה
באופן רשמי, אני לא יכולה לשפר משהו שלא פגום... אני מקווה שיש בזה היגיון. יש לך
עצות כלשהן על מה אני צריכה לעשות עכשיו (מה לאכול, וכמה...) תודה רבה לך!

תשובה/ רק בגלל שאת לא מאובחנת ולא בתת משקל לא אומר שאת לא חולה ולא צריכה שיקום.
כולם נמצאים בסיטואציה שונה ולכל אחד יש סיפור אחר. את צריכה להחלים מהר ככל
האפשר. אני היית חולה אחריי ארבעה חודשים, למרות שהייתי עדיין במשקל תקין. הלוואי
שהייתי מתחילה את השיקום אז, במקום לבזבז כל כך הרבה חיים שהפרעת אכילה שאבה לי.
כמה שיותר מוקדם שאת מחלימה, ככה טוב יותר. את לא תתחרטי על זה. תבדקי את השאלות
"מדריך הקלוריות לשיקום מהפרעת אכילה מגבילה" , את המאמרים "אני לא חולה/רזה/מרעיב את עצמי מספיק!- מנטאליות של הפרעת אכילה, חלק 1 ו2, ואת המאמר "כוחו של רופא" (בקשר
לכך שאת לא מאובחנת). הפרעת אכילה לא קשורה למשקל שלך. רוב החולים בהפרעת אכילה נמצאים במשקל תקין או במשקל עודף. התרופה של הפרעת אכילה מגבילה, לא משנה מה המשקל שלך, היא תמיד אוכל. 2500-3500 מינימום (תלוי בנתונים שלך, תוכלי למצוא את הקריטריונים בפוסט המדריך הקלורי. חוץ מזה, הייתי ממליצה לך למצוא פסיכולוג או מומחה בהפרעות אכילה שיוכל לעבוד איתך על האספקט הנפשי של הפרעת האכילה שלך.

שאלה/ אני רואה את זה בכל רחביי הטלוויזיה
והרשת. אנשים בדרך כלל אוכלים פחות מ2000 קלוריות ליום. אז למה את טוענת שאנשים
צורכים 2500+ ליום, כשאין ספק, על פי תזונאים, ש2000+ קלוריות ייגרמו לך לעלות
במשקל?

לא, זה לא נכון. מצטערת. דיאטות מדוברות בכל רחבי הטלוויזיה והרשת. אנשים בדיאטות אוכלים פחות
מ2000. אני מעולם לא שמעתי תזונאית (ותאמיני לי, הייתי אצל לא מעט) אומרת שהאדם הממוצע אוכל פחות
מ2000, או שלאכול מעל ל2000 יגרום לאדם בריא ממוצע לעלות במשקל. איפה התזונאיות
שאת מדברת עליהן? הצריכה הממוצעת גם לגברים וגם לנשים היא מעל 2000. אם את מעלה
משקל בגלל שאת אוכלת מעל ל2000, את או בת 90, או שאת נמצאת במצב הרעבה. את רוצה
שהאמא הבריאה שלי תרד במשקל? את רוצה ששני האחים שלי יהיו בתת משקל? היית חושבת שזה נכון לי להמשיך לאכול 2000 קלוריות  כשאני לא העליתי במשקל והBMI שלי היה אנורקסי? את רוצה שאני
ארזה? זה מה שייקרה אם כולנו נרד ל2000 או פחות. תסמכי עליי, הייתה לי אנורקסיה,
אני המאסטר של ספירת הקלוריות, לעקוב אחריי הצריכה שלהן, שלי ושל אחרים, הייתה התחביב האהוב עליי.
2500-3000+ זו
צריכה קלוריות נורמאלית לגמרי על מנת לשמור על המשקל. אני מניחה שכשאחי בן השש עשרה
היה אוכל לפחות 3000-4000, זו הייתה הצריכה שנער מתבגר פעיל צריך. אני בעצמי אוכלת בטווח  של 2500-3000, ואני אפילו לא פעילה במיוחד. תני לי מקור רפואי אחד רלוונטי שטוען שעדיין אדם ממוצע צריך לאכול פחות מ2000 קלוריות. עניין ה2000 קלוריות עצמו כבר דובר והוכח
כמוטעה.
אם את מטילה ספקות בדבריי, את מוזמנת לקרוא את המאמר הרפואי הבא.

Quoting Oxygen/

”The 2000 calorie need is self-reported in surveys. Which means 2000 calories
was what these people BELIEVED they ate during the typical day. When they were
later monitored in laboratory settings, they ate around 2500 calories. (They
forgot to count nuts, latte, dressings, etc - or did not know the caloric
content.)”

AND this from the source listed below;

”The FDA wanted consumers to be able to compare the amounts of saturated fat
and sodium to the maximum amounts recommended for a day's intake—the Daily
Values.  Because the allowable limits would vary according to the number
of calories consumed, the FDA needed benchmarks for average calorie
consumption, even though calorie requirements vary according to body size and
other individual characteristics.

From USDA food
consumption surveys of that era, the FDA knew that women typically reported
consuming 1,600 to 2,200 calories a day, men 2,000 to 3,000, and children 1,800
to 2,500. But stating ranges on food labels would take up too much space and
did not seem particularly helpful. The FDA proposed using a single standard of
daily calorie intake—2,350 calories per day, based on USDA survey data. The
agency requested public comments on this proposal and on alternative figures:
2,000, 2,300, and 2,400 calories per day.

Despite the
observable fact that 2,350 calories per day is below the average requirements
for either men or women obtained from doubly labeled water experiments, most of
the people who responded to the comments judged the proposed benchmark too
high. Nutrition educators worried that it would encourage over consumption is
irrelevant to women who consume fewer calories, and permit overstatement of
acceptable levels of “eat less” nutrients such as saturated fat and sodium.
Instead, they proposed 2,000 calories as:

• consistent
  with widely used food plans


• close
  to the calorie requirements for postmenopausal women, the population group
  most prone to weight gain


• a
  reasonably rounded-down value from 2,350 calories


• easier
  to use than 2,350 and, therefore, a better tool for nutrition education

Whether a rounding
down of nearly 20 percent is reasonable or not, the FDA ultimately viewed these
arguments as persuasive. It agreed that 2,000 calories per day would be more
likely to make it clear that people needed to tailor dietary recommendations to
their own diets. The FDA wanted people to understand that they must adjust
calorie intake according to age, sex, activity, and life stage. It addressed
the adjustment problem by requiring the percent Daily Value footnote on food
labels for diets of 2,000 and 2,500 calories per day, the range of average
values reported in dietary intake surveys.”

שאלה/ אני יודעת
שאת מייעצת מעקב אחריי המדריך של MM (MINNIE MAUD) ולאכול את המינימום של 2500+ אבל אני
רק מוצאת מחקרים ומאמרים שאומרים שבולימיות צריכות למען האמת פחות קלוריות על מנת
לשמור על המשקל מאשר הנשים בריאים... למרות שבאותם מחקרים הכותבים מודים
שאנורקסיות דורשות תפריט בעל כמות קלוריות גבוהה. אני משתגעת קצת (הרבה) בגלל שאני
לא רוצה להגביל את עצמי לשארית חיי אבל אני לא רוצה להפוך לשמנה. האם יש לך ניסיון
עם מחלימי בולימיה?

תשובה/ היי. זה לא נכון. זה מגוחך ומסוכן. הכותבים של המאמרים האלה הם באופן חד
משמעי חסרי השכלה בנושא. הם לחלוטין לא מסתכלים על האפקט ארוך הטווח של בולימיה,
והם לחלוטין בחרו להתעלם מטונות של מחקרים מוערכים שמוכיחים את ההפך המוחלט. כן,
מוכיחים. אין לי מושג מה המחקרים האלה (או יותר נכון, השקרים האלה) ולמה הכותבים
התכוונו כשהם אמרו שחולי בולימיה צריכים פחות רק בשביל לשמור על המשקל. האם הם
טענו ששמירה על המשקל חשובה? במקרה כזה, למה?? (אין סיבה למה, אז שוב, הם לחלוטין
חסרי השכלה מהבחינה הזו).  עכשיו אני הולכת
להיות קצת קשוחה: את אומרת שאת "כל הזמן מוצאת" מחקרים ומאמרים שסותרים
את MM.  זה אומר שאת מחפשת מחקרים ומאמרים שיצמצמו את הסיכוי ואת המוטיבציה
שלך להחלים. למען הבריאות שלך, תפסיקי להסתכל על הדברים האלה. בנוסף, תפסיקי להפיץ
את זה לאנשים שמנסים להחלים. זה הדבר האחרון שהם צריכים. תרגישי חופשי לחפש בגוגל
כל דיאטה, כל עוד את מוסיפה את המילים "תחבולה" ו"מרמה", או
כל מילים הזהות במשמעותן למילה דיאטה.
בולימיה זו הפרעת אכילה מגבילה. הפרעת אכילה מגבילה מובילה ל"כיבוי" של
המערכות בגוף ולנזקים בכל רחבי הגוף- וה"כיבוי" והנזק לא יכולים להחלים
בשום אופן עם כמות קלוריות נמוכה. זה מידע מוכח, ולחלוטין הגיוני, שלא יכול להישלל
או להיות שגוי בשום צורה. למעשה הרבה ממטופלי הפרעות האכילה מוצאים את עצמם שוקלים
יותר מאשר משקל הגוף האידיאלי שלהם לטווח הארוך אם הם "החלימו" על פחות
מ2500 קלוריות ליום. רוב חולי הפרעות האכילה ש"מחלימים" על פחות מ2500
קלוריות, חייבים לחיות עם כמות גבוהה יותר של אגירת שומן מאשר אנשים אחרים. אנשים שמחלימים על 2500+ קלוריות, לא
מוצאים את עצמם במצב הזה כשהם מחלימים. זו עובדה מוכחת שמטופלים שאוכלים מספיק, לא
משנה אם יש להם אנורקסיה, בולימיה או כל הפרעת אכילה מגבילה אחרת, חווים את הבאים:
- מגיעים למשקל היעד האידיאלי שלהם ללא שום הגבלה תזונתית
- פעמים נדירות מאוד, כן מאוד, מסיימים עם BMI גבוה מ25 (וכן, זה BMI נורמאלי
ובריא לחלוטין)
-בעלי חילוף חומרים טוב
-בעלי בריאות טובה באופן כללי
אז, את צריכה להחליט לדלג על המאמרים הטיפשיים האלה שאת קוראת, ובמקום זאת לעקוב
אחרי MM.MM לא ייגרום לך להיות שמנה (אלא אם כן משקל הגוף הטבעי והבריא שלך הוא גבוה מעט- שזה בריא לחלוטין ומעולה כמו להיות במשקל תקין או עודף משקל- כל עוד זה המשקל התקין לגוף שלך), אני חשבתי שכן- והנה, אני הוכחה חיה לכך שלא.  אני מעולם לא הובחנתי עם בולימיה,
אבל כן חוויתי פרקי בולימיה לעתים (1-10 פעמים ליום), אז אני בהחלט התמודדתי עם
בולימיה. ואת יודעת מה קרה? כל הדברים הטובים. 2500-3000 קלוריות ליום לקחו כל
צורך וצורך לבולמוס ולהקיא (זה לקח סך הכול שבוע אחריי שהתחלתי את השיקום!). דרך
אכילה  של 3000 קלוריות ליום, לעיתים יותר, מידיי יום, העלייה המיידית והראשונית במשקל האטה באופן
דרסטי. אחריי החודש הראשון, העליתי בסביבות הקילו לחודש. עכשיו, לאחר כמה חודשים הנפיחות נעלמה לחלוטין, האגירת נוזלים נעלמה, בניתי כמות יפה מאוד של שריר מבלי
להתאמן (למעשה יש לי אחוז שריר גבוה יותר ממה שהיה לי איי פעם) השומן שהגוף שלי אגר כי הוא כל כך חשש מהרעבה נוספת, לאט לאט נעלם.  אני מרגישה שמחה ואנרגטית, ואני אוהבת
מאוד את הגוף שלי. 

כל זה ייקרה גם לך. אין ספקות כשמדובר בעובדה הזו. הישארי חזקה!



שאלה/ אני שומרת על משקל תקין על סביבות ה1400 קלוריות ליום. ניסיתי לעלות את מספר
הקלוריות ל2000 אבל המשקל שלי עולה מהר כל כך והחילוף חומרים שלי מסרב לצמצם פערים
אפילו אחריי 4 שבועות! אחריי שעליתי ל2000, חזרתי לאכול 1400 וירדתי במשקל מחדש...
אני מרגישה תקועה. מה לעשות? למה החילוף חומרים שלי לא מגביר את הקצב? אם אני אעלה
ל3000 קלוריות אני מפחדת שהBMI שלי יהפוך לעצום ואני לא יכולה להתמודד עם
זה.

תשובה/ זו דוגמא ללמה את אף פעם לא צריכה להחלים על פחות מ2500/3000 מינימום. אם
את מעלה את צריכת הקלוריות בהדרגה (על מנת למנוע את תסמונת ההזנה מחדש) העלייה במשקל בסופו של דבר תעצור. יותר קלוריות-
יותר תיקון- אגירת מים היא סימן להחלמה. אם את מעלה במשקל למרות שאת אוכלת כמויות נורמאליות
של אוכל, זה אומר שלא הגעת עוד למשקל היעד שלך. יש לך שתי אופציות:
1. להשלים עם השיקום, למרות העלייה הפוטנציאלית במשקל (חלק גדול מזה, בחלק מהמקרים, הם כמה קילוגרמים של אוכל ומים בגוף שלך). עלייה בצריכת הקלוריות והפרעת אכילה
שצורחת עלייך לזמן קצר, מחשבות ותחושות- לא מסוכן. בונוס: תוחלת חיים ארוכה יותר,
חופש, בריאות, אנרגיה וחילוף חומרים טוב.
2. לבזבז את
שארית חייך במצב הרעבה, חולה ואומללה עם גוף שלא מקבל אפילו מספיק אנרגיה בשביל
לעשות דברים בסיסיים כמו לשמור על טמפרטורת גוף תקינה, פוריות, צפיפות
עצמות, צמיחת שיער, ציפורניים/עור, יצירת אנרגיה ולרפא את המוח שלך 
מהאובססיה ללאוכל ודימוי גוף שגוי.
אין דרך אחרת מלסמוך עליי ולכללי האנרגיות ולאכול יותר, לא משנה
מה. אם את קופצת מעל המשקל האידיאלי לגוף שלך, את תאבדי את הכמה קילוגרמים הנוספים
האלו ללא שום הגבלה לאחר תקופה. תדמייני את זה, אחותי שבתת משקל באופן טבעי מתחילה
בדיאטת השמנה בשביל BMI 21. היא אוכלת 4000 קלוריות, מגיעה לBMI 21 ולאחר מכן חוזרת לאכול לאחר תסמיני הרעב שלה. מה קורה? לאחר תקופה היא
חוזרת למשקל הקודם שלה, BMI 17. בגלל שהיא לא באופן טבעי בBMI 21. 
עכשיו דמייני שאישה עם BMI טבעי של 23 עושה
דיאטה ויורדת BMI ל21, וחוזרת לאכול בעקבות סימני הרעב שלה. מה קורה? היא
קופצת חזרה לBMI 23. בגלל שהיא לא באופן טבעי, BMI 21. אם היא רוצה
לשמור על BMI  21, היא צריכה לאכול פחות ממה שהגוף שלה אומר לה. היא מפנה את
הגב לסימנים שהגוף משדר. זה אגב לא תקף לגביי בן אדם עם אנורקסיה BM 17
שיודע שהוא חייב לעלות במשקל, אבל הוא שבע ו"לא יכול ללכת כנגד הגוף
שלו". אכילה מרובה היא חלק משיקום. אני לא חושבת שאנשים עם BMI  טבעי,
נגיד של 18, צריכים לנסות לעלות במשקל רק בשביל יותר קימורים, כמו שאני לא חושבת
שאנשים עם בBMI 23 צריכים לעשות דיאטה כי הם רוצים להיות רזים יותר.