מקור:LetsRecover

שאלה/ אני חושבת שאני בקהילת המשתקמים באינסטגרם בגלל שאין לי יותר מידיי עיניין
בחיים משל עצמי ואני רוצה להיות חלק ממשהו. העיניין הוא שאני מרגישה שאם לא הייתי
שם הייתי חיה חיים רגילים כמו כולם ללא כל תחושה כזו, כמו לפניי האינסטגרם?

תשובה/
אינסטגרם יכולה להיות קהילה בעייתית להיות בה במהלך שיקום. זה קצת מרגיש כמו
תחרות, מי החולה ביותר? הרזה ביותר? יכול להחלים הכי לאט? לאכול הכי בריא, או
לכתוב את התיאור הארוך ביותר על אכילה של 8024802% שוקולד מריר אורגני ונא? אני
אהיה כנה לחלוטין ואגיד לך מה האינסטגרם עשה לי. לפניי שהפסקתי לעקוב אחריי האנשים
הלא נכונים ויצאתי סוף סוף מקהילת ה"טרום שיקום" שהייתי בה, האינסטגרם
הרס אותי. זה מוזר, איך בלוג קטן עם תמונות בתור אפליקציה יכול לשלוט בך, אבל זה
בידיוק מה שזה עשה לי. נהגתי להיות מאוד מאוד ביקורתית. א, פעם לא הייתי שמחה עם
עצמי, אז כל הזמן ניסיתי להיות כמו אחרים. ההשוואה הזאת ביני לבין השאר לקחה את
האנורקסיה שלי ועירבבה אותה עם אורתורקסיה. עקבתי אחריי כמה בנות שנהגתי לחשוב שהן
מושלמות. כל העצמות והדייסות שיבולת שועל. פיתחתי פחד ממאכלים שמבוססים על מה
שהפחיד את אותן הבנות. אם הן לא אכלו את זה, גם אני לא. אם הן לא היו מסוגלות
לאכול בציבור, גם אני. כל פעם שפירסמתי משהו, הייתי דואגת שזה ייראה "בריא
ונקי ומושלם" ולאחר מכן אכלתי באותה הצורה גם כשהפסקתי לפרסם תמונות. זה היה
סיוט, ולקח את האנורקסיה שלי ועשה אותה אפילו יותר מכוערת ממה שחשבתי שהיא
יכולה להיות.
בקצרה, תצאי מהקהילה הזו. באופן אישי לא הייתי מסוגלת להחלים עד שלקחתי נשימה
עמוקה  והפסקתי לעקוב אחריי כל מי שהיווה טריגר עבורי, אפילו אם הייתי חברה
שלו/שלה או שדיברתי איתם מידיי פעם. זה היה דיי קשה והרגשתי אשמה, אבל אני שמחה נורא שעשיתי את זה. במהלך השיקום האמיתי שלי התחלתי לעקוב אחריי מי שעבר שיקום אמיתי,
אחריי אלו שדחפו את עצמם קדימה דרך הכאב והפחד, אלו שעלו במשקל ועברו את
הגהנום הזה ועכשיו הם שם בשביל לעזור לאחרים לעשות את אותו הדבר. אם את רוצה להיות חלק
ממשהו, תהיה חלק מזה. תעזרי לאחרים. תעניקי השראה לאחרים עם השיקום שלך במקום
לייצר טריגר לאחרים עם קערות של סלט ותיאורים ארוכים על כמה קשה לשים רוטב דל
שומן מעליו.

שאלה/ אני נמצאת בקהילת המשתקמים באינסטגרם ויש לי מעט מאוד חברים
בחיים האמיתיים. אני מרגישה מאוד לא רצויה בכל מקום. האם חווית את זה? האם יש משהו
ספציפי שעזר לך?

תשובה/ במהלך הפרעת האכילה והשיקום שלי גם לי היו מעט מאוד חברים בחיים האמיתיים. איבדתי אותם כי איבדתי את עצמי
כשהייתי חולה עם אנורקסיה. איבדתי אותם, לא בגלל שהם עזבו אותי אלא כי אני עזבתי
אותם. לא יכלתי להיות אותה נערה חיה ושמחה שהם נהגו לאהוב, אז גרמתי לעצמי להישאר
לבד. למרות זאת אני בריאה עכשיו, ולעיתים כשאני פוגשת את החברים הישנים שלי אני  מרגישה שאני לא יכולה להיות החברה
שהייתי עבורם לפניי שנים בגלל התדמית הזו שיצרתי של כלבה קרה ואגואיסטית. זה מעציב אותי אבל אני מבינה שאני חייבת
להמשיך קדימה. אני מוצאת את מי שאני באמת שוב פעם, אני פוגשת אנשים
חדשים, יוצרת חברויות חדשות, וחיה את החיים שוב. כרגע, את צריכה להתמקד על מה שגרם
לך להיות "לא רצויה" בדימיון שלך. החשיבה המעוותת שלך מעוררת רגשות שגורמים לך לפרנויה הזו. אני חשבתי שכולם חשבו שאני נוראית, חשבתי שכולם
עייפים ממני, מותשים, מתוסכלים ומעוצבנים. טעיתי. כל החברים והמשפחה שלי פשוט דאגו
לי מאוד, ולפעמים הם נשארו מרוחקים בגלל שכאב להם לראות אותי חולה כל כך. אני בטוחה
שזה אותו הדבר במקרה שלך. מה שעזר לי היה פשוט לשבת על התחת, לאכול 3000+ קלוריות
ליום, להחלים כדי שאני אוכלת לקיים את כל ההבטחות הריקות שנהגתי לחלק.
נ.ב- שימי לב שהאינסטגרם יכול להיות מקום מתעתע. תוודאי שאת עוקבת אחריי קהילת המשתקמים
הנכונה- אנשים בשיקום אמיתי. יש חלק שעלולים לגרום לך להשאר חולה. אני לא צוחקת כשאני אומרת שחלק גדול (מאוד
גדול) מהשיקום שלי היה לעזוב את החלק החולה של האינסטגרם ולעקוב אחריי המשתמשים
שעוברים/עברו שיקום אמיתי.

שאלה/ אני מתעצבנת נורא מלראות כל כך הרבה בנות בקהילת המשתקמים
באינסטגרם, אוכלות כל כך מעט במהלך היום ואוכלת ארוחת לילה ענקית או שהן אוכלות
קצת באופן כללי וכותבות שורות על גבי שורות על כך שהן אכלו קובייה אחת של שוקולד
תוך כדי שהן בוכות וצורחות על ה"גרידיות" שלהן. אני מצטערת שזה נשמע כל כך רע, אבל זה
באמת מעצבן אותי, אני יודעת שמתוקים יכולים להיות קשים מבחינה נפשית אבל הן לא
מבינות שהן גורמות לאנשים אחרים לחוות טריגר?

תשובה/ למרות שכולם מחלימים בדרך שלהם, אני
בהחלט מבינה למה את מתכוונת. ציטוט מהאינסטגרם של אחת מהבנות שעקבתי אחריהן ועברו שיקום מלא (fightthepoop@):
"זה כל כך פשוט לאבד את הפרספקטיבה שלנו על דברים כשאתה עוקב אחריי אנשים עם הפרעת אכילה: אני מתכוונת, זה כמו לקחת אנשים שמפחדים מחרקים ולבקש מהם לעקוב 
אחריי אנשים שמפחדים מהם גם כן. אז אנשים יפרסמו תמונות של חרק קטנטן ויגידו
"אלוהים, הייתי כרגע באותו החדר עם החרק הזה". עבור אנשים ללא פחד
מחרקים הם לא יבינו מה כל הסיפור, אבל אלו שכן, זה יהיה חתיכת ביג דיל. אני זוכרת ששמתי לב שאני
מרגישה יותר "לא בריאה" ו"מלוכלכת" מאכילת פיצה מאז שנהייתי פעילה באינסטגרם, בשל
כל הפוסטים שהייתי רואה עם תמונות של מאכלים כאלה שמלווים בתיאורים כמו "פאק, אני מרגישה כל כך חסרת שליטה אבל עשיתי את זה". אני יודעת  שהצעדים שאנחנו עושים על ידי אכילה
של קוביית שוקולד או כמה משולשי פיצה הם עיניין ענק עבורנו, וזה הישג נהדר לחלוק אבל אני חושבת
שזה חשוב לזכור שכמה משולשי פיצה הם לא ביג דיל בכלל עבור רוב האנשים. זה
נורמלי. אני חושבת שזה רעיון נחמד לחלוק הישגים כאלה עם אנשים כמו חברים וקרובי משפחה נטולי הפרעות אכילה שיודעים מה אתה עובר, זה בסדר לראות לקבל תמיכה והערכה כשזה בגבול הטעם הטוב (כלומר כשאתה לא תלוי בזה) אבל כשאתה חולק את זה עם אנשים אחרים שיש להם הפרעת אכילה אז אתה לוקח סיכון ענק שאתה עלול לשבש או לפצוע את השיקום שלהם".

שאלה/ האם את חושבת שזה טוב שהרבה משתמשים באינסטגרם משתמשים באותם
המוצרים כמו עוגיות לוטוס, בן אנד ג'ריס, חטיפים אורגניים, חטיפי חלבון, חטיפים
טבעוניים וכן הלאה? או שהם חושבים שאלו "safe foods" עבורים?

תשובה/ אני חושבת שזה מה שרשמת במשפט האחרון. יש כאן פוטנציאל מסוכן שמקושר
להפיכת מאכלים מסויימים ל"בטוחים" ואחרים ל"מפחידים". אבל זה גם
יכול להיות חיובי. אם אדם אחד בשיקום יפרסם תמונה של צלחת שוקולדים, היא או הוא
יכולם לעורר השראה באחרים לעשות את אותו הדבר. אני חושבת שזה מטורף ועצוב כמה כסף הרוויחו חברות שמייצרות חטיפי חלבון לדוגמא הרוויחו מאנשים עם הפרעת אכילה. 

שאלה/ יש אנשים באינסטגרם הטוענים שכשמעלים את הצריכה הקלורית צריך לעשות את זה לאט כי ככה הגוף אוגר פחות שומן. למה זה לא בסדר להוסיף, למשל מאה קלוריות, וברגע שאתה שומר
על המשקל איתם להוסיף עוד מאה קלוריות עד שאתה שומר על המשקל עם כמות גדולה יותר?
כדי שלא תעלה במשקל מעבר למשקל הבריא לגוף שלך. אם למשל אני מתחילה את השיקום
במשקל תקין ולא צריכה לעלות במשקל אלא רק לתקן את הגוף.

תשובה/ בולשיט. אני חושבת שזה מגוחך כמה אנשים מאפשרים לעצמם לטעון דברים כאלו ללא
כל הוכחה מדעית. ושוב, בולשיט. אני אסביר מהניסיון האישי שלי. בזמן הפרעת האכילה שלי הייתי יכולה לעלות במשקל מXXX קלוריות (!). וזה בידיוק מה שקרה לי שנה בערך אחריי שפיתחתי הפרעת אכילה. התחלתי לעלות במשקל מאכילת כמות קלוריות שאפילו תינוק לא יסתפק ממנה, ועדיין עליתי במשקל ללא הפסקה מה שלצערי הרב גרם לי להדרדר עוד יותר ולהוריד עוד יותר את מספר הקלוריות שאכלתי. כשהגוף שלך במצב הרעבה, חילוף החומרים שלך הופך לאיטי יותר ויותר אז כל זמן שאתה במצב הרעבה אתה מעודד את הגוף שלך לאגור יותר ויותר שומן. 

קלוריות אינן מסוכנות.
שומן הוא משהו חיוני עבור כולנו והוא אחראי על כל כך הרבה תהליכים הכרחיים שהגוף שלנו מבצע, כמו פעילות הורמונלית ותפקוד המוח. לכולנו
יש את המשקל הטבעי שלנו, בידיוק כמו שלכולנו יש גובה מסויים שאנחנו מיועדים להיות בו.
לפטין הוא הורמון שמושפע מתאי השומן בגוף שלנו ואחראי על התאבון שלנו- למעשה, הוא "מנהל" אותו.  לדוגמא,
אם כמות השומן בגוף שלך נמוכה יותר מהכמות שומן שהגוף שלך צריך על מנת לתפקד בצורה האופטימלית שלו, רמת הלפטין תצנח מה שייגרום לך להרגיש רעב יותר ובשלב מסויים ייגרום לירידה בקצב חילוף החומרים שלך- הכל בשביל לגרום לך לעלות את מסת השומן שלך עד שתגיע למשקל הטבעי של הגוף שלך. הנה פוסט שלם בנושא הזה. 
כשהגוף שלך מכיל את כמות השומן שהוא מעוניין בה, הורמון הלפטין יתאזן וייגרום לך לאכול בידיוק את הכמות שהגוף שלך זקוק לה על מנת לשמור על המשקל הטבעי שלו. ומה לגביי השמנת יתר ועלייה במשקל מעבר למשקל הטבעי של הגוף שלך? תקראי את הפוסט הזה והזה (שאלה מס' 45).
לעלות במשקל עד להשמנת יתר הוא לא דבר שפשוט "קורה" לאנשים בשיקום, יש
לזה סיבה.
אני לא חושבת שאורך חיים הכולל תזונה (עשירה בחלבון ודלה בשומן או/וגם פחמימות) שגורמת לך להגיע למצב שאינו טבעי לגוף שלך  ומופיעה אצלך המון משתמשים באינסטגרם היא דבר טוב עבור אנשים שמחלימים מהפרעת האכילה שלהם (ולרוב האנשים בכלל). אני נמנעת ממשתמשים כאלה בכל מחיר, גם היום ואני רוצה שאחרים יעשו את אותו הדבר ולא ייפלו למלכוד הכושר. כמויות גדולות מידיי של חלבון עבור הגוף שלך זה דבר לא בריא ומסוכן שעלול לגרום לנזק בכליות. שוב פעם, מדובר בהתעלמות מעובדות מדעיות בסיסיות.

הנה חלק קטן מהשתמשים
באינסטגרם שעוברים/עברו שיקום אמיתי:
reclaiming_life
my_journey_twoards_health
fightthepoop
alexarecovery
minnierisingabovetheclouds
fenjafindsfreedom
freelela_
alanasingh_
havetorecover
chooselifewarrior
nourishingeveryday
keepondreamingbe
carinarecovery
healthyhappywhole_me
sofievwinkel
rebeccanordstrom
healthy_vansi 
coraline345 
frededrecovery 
smilinggirly 
rhi_real_recovery
bodypositivepear
amalielee

ככל הנראה שכחתי הרבה משתמשים נהדרים אחרים, אבל הנה חלק מהם. חלק מהם החלימו לחלוטין, חלק
עדיין בשלבים מוקדמים יותר. אם תקלידי באינסטגרם #minniemaud תמצאי כמה משתמשים נהדרים, ההאשטג הזה אומר שהם עוקבים אחריי 2500-3500+ קלוריות בשיקום שלהם.


שאלה/ בקשר לבנות הרזות עם משתמשי שיקום באינסטגרם. לחלק גדול מהם יש BMI
נמוך באופן שלא נראה טבעי והן כותבות שהן אוכלות המון,באזור ה4000 קלוריות עד ארוחת הצהריים וכותבות
בתאור איזה נאום ענק על כמה שיקום אמיתי שווה את זה, אבל הן עצמן שומרות על משקל
נמוך ולא מתקדמות. זה  נורא מעצבן ומובן
שלאף אחד אין משקל טבעי נמוך כל כך ומובן שכנראה הן לא אוכלות כל כך הרבה כמו שהן מתארות
אם הן לא עולות במשקל.

תשובה/ זה נכון מאוד וזה מפריע גם לי. אני רואה את זה הרבה, כל אנשי המוטיבציה
האלה שמפרסמים ארוחות גדולות וכותבות טקסטים ארוכים אבל עדיין איכשהו הם עדיין
בתת משקל קיצוני בידיוק כמו כשהם היו כשהם התחילו שיקום, או לפחות עדיין בתת משקל כמה
חודשים לאחר מכן. הבנים והבנות האלו רק עובדים על עצמם. הם יודעים מה הם באמת
צריכים לעשות. שיקום זה לא משהו שאתה יכול לעשות רק כשאתה מרגיש טוב. זה לא תיוג
או משפט נחמד, זאת עבודה פאקינג קשה ואם המלחמה שלך לא מביאה אותך קדימה, אתה לא
נלחם קשה וחזק מספיק. כן יש אנשים שחווים היפרמטבוליזם (שאלה מס' 13) במהלך השיקום אבל הדרך היחידה היא להעלות את הצריכה הקלורית שלהם ולהמשיך להלחם. גם אני הייתי בשלב הזה שהייתי בBMI נמוך אבל שמרתי על המשקל עם 3000 קלוריות, אז חשבתי שאני יכולה פשוט להישאר ככה כי זה הרגיש כל כך נוח. האם הייתי בריאה בשלב הזה? ממש. הייתי אובססיבית לאוכל ולקלוריות ולגוף שלי בכל צורה, 0 עיניין בחיים אמיתיים שכוללים עיניין בדברים שאנשים עם חיים אמיתיים ונטולי הפרעות אכילה מתעניינים בהם. 

שאלה/
קהילת המשתקמים באינסטגרם היא לפעמים נורא טריגרית, לי יש דיאטה נורמלית (אני
אוכלת לחם לבן, חלב רגיל, אגוזים, שוקולד, גבינה עם אחוז שומן גבוה, עוגות, פסטות,
בשר, פירות וכו) ואני לא מרגישה רע לגביי זה אבל אני רואה המון בנות בדף הבית שלי
עם תיאורים כמו "אלוהים, אכלתי חתיכה של לחם כאתגר האוכל המפחיד שלי"
וזה נורא מרגיז אותי ואז אני מרגישה רע לגביי מה שאני אוכלת. אני לא יודעת האם אני
צריכה לפרוש מהאינסטגרם למרות שהרבה משתמשים כן עוזרים לי מאוד.

תשובה/ אני מאוד מעריכה את הבנים ואת הבנות בשיקום, כולם נפלאים ואני רוצה לחבק את
כולם, אבל כן, חלק מהם הופכים לטריגר עבורי לפעמים. בגלל זה אני עוקבת אחריי מעט
משתמשים כאלה. אני ממליצה לך לקחת הפסקה או להפסיק לגמרי, או לפחות להפסיק לעקוב
אחריי משתמשים שמהווים טריגר עבורך. הבריאות הפיזית והנפשית שלך תמיד באה קודם.

שאלה/ נראה כאילו כל מי שבאינסטגרם אוכל פחות ממני. הם אוכלים חצי חטיף שוקולד
וקוראים לזה ארוחת לילה ענקית ולא בריאה. אני לא אוכלת כמות קיצונית, אני אוכלת
2500-2700 קלוריות, אני אפילו לא מגיעה למינימום הקלורי שלי (3000) אבל אני עדיין
מרגישה כאילו אני אוכלת פי שלוש ממה שהם אוכלים.

תשובה/ בגלל שהם לא נמצאים בשיקום אמיתי. הם עדיין חולים, הם אולי רק במצב טיפה יותר טוב מהמצב שהם נהגו להיות בו. תפסיקי לעקוב אחריהם, הם כל כך טריגריים. תעקבי אחריי משתמשים שעוברים
שיקום אמיתי. תזכרי שחלק מהשתמשים "מתביישים" בכמות שהם צורכים. הם
מפרסמים ארוחה קטנטנה וקוראים לזה ארוחת בוקר כשהם אכלו עוד שלוש פרוסות לחם עם חמאה בצד
שלא מופיעות בתמונה. תסמכי עליי. בשיקום שלי הייתי מגיבה "זה כל מה שאכלת?" על
תמונות רבות כל כך, והתשובה תמיד הייתה "אכלתי יותר מאוחר יותר/לא צילמתי את כל מה שאכלתי".