מקור/ LetsRecover
A Second Bite
אשליית המספר / הרקע שמאחוריי עלייה חדה במשקל במהלך שיקום מהפרעת אכילה
נתחיל
באמירה הכי אכזרית ומאתגרת לשמיעה: אתה לא יכול להחלים מהפרעת אכילה, אנורקסיה
בפרט, מבלי לעלות במשקל. לא להחלים באמת. מובן, אתה יכול לשקר לעצמך שמצבך משתפר,
בגלל שאתה אוכל משהו שהוא טיפה יותר מכלום. ואל תשכחו את המדד הבא, אתם לא יכולים
להחלים, לא פיזית, מבלי לעלות משקל מים, אוכל, שריר ושומן (במידה ואתם מתחת למשקל הטבעי של הגוף שלכם או שתחוו עלייה מעל למשקל הטבעי שלכם שתרד ללא כל הגבלה קלורית מעצמה). כן, אמרתי את זה
שומן. שומן שומן שומן. המילה הנוראית בעלת 4 האותיות.
אף אחד שמתחיל בתהליך ההחלמה הכל כך קשה הזה נמצא
במצב בו הוא מוכן לחלוטין. אף אחד לא מוכן לעלייה במשקל, אף אחד לא רוצה להעלות
במשקל. אבל זה חייב להיעשות. אתה לא יכול להתמסר לשיקום הזה כל עוד אתה נותן למספר
על המשקל להניע אותך יותר מאשר הרצון להיות בריא ומאושר.
אתה משתקם בגלל שהגעת לתובנה שהחיים עם הפרעת אכילה הם אינם חיים, לא פיזית וודאי
שלא נפשית, ושהחלמה היא כבר לא בחירה רצויה אלא הכרחית.  אתה לא יכול להיות שמח עם הפרעת אכילה, ואם אתה
קורא את המילים האלה כנראה שגם לא להשלות את עצמך שאתה יכול. אתה אף פעם לא תרגיש
רזה מספיק, אתה אף פעם לא תרגיש יפה מספיק, אתה אף פעם לא תגיע למשקל היעד שלך. אף
פעם לא תעמוד על המשקל ותגיד "הנה, זה מספיק. עכשיו הגוף שלי מושלם ורזה
מספיק" ואתה יודע כמה זה נכון.

אז לפניי שמנסים בכלל להשלים עם העובדה
הזו, אתה צריך להיות מודע לכך שאם אתה לא במשקל שהגוף שלך רוצה שתהיה בו, אתה תעלה במשקל במהלך השיקום. אבל כמה? כמה מהר? האם
אני מעלה יותר מידיי? למה אני מעלה משקל רק בבטן ובירכיים? למה אני כל כך נפוח?
אז בואו נתחיל מהתחלה. עלייה במשקל באה מכמה מקורות: אוכל, שריר, מים ושומן.

אוכל
אילו הייתי לוקחת את ארוחת הצהריים שלי ומניחה אותה על
המשקל, המספר שהיה מופיע היה משקף את המשקל של הגוף שלי ושל הארוחה שאני מחזיקה.
האם ארוחת צהריים הזו היא חלק ממני? לא. האם המשקל שלה חלק ממני? לא. עכשיו דמיין
שאני אוכלת את הארוחה הזו ועולה שוב על המשקל מיד לאחר מכן. המספר שיופיע על הצג
שוב ישקף את משקל הגוף שלי יחד עם ארוחת הצהרים. האם ארוחת הצהריים הזו היא חלק
ממני לא? רק המיקום שלה הוחלף. במקום להיות בידיים שלי, היא נמצאת בקיבה שלי.
אותו הדבר מתרחש כשאתה מתחיל לאכול (יותר) שוב. הגוף שלך יחזיק יותר אוכל בגוף
והמשקל פתאום יראה מספר שנראה באופן קיצוני גבוה ממה שהתרגלת לראות. אבל שוב, אם
יש לך יותר אוכל מבדרך כלל בקיבה, לאוכל הזה יש משקל, הרי אם נשתה ליטר מים (ששווה
לקילו) ונעלה מיד על המשקל, נעלה קילו. והרי במים אין קלוריות נכון? אז אין כאן
איפה להסתבך. הגיוני שתשקלו יותר כשיש בכם יותר אוכל.
בשיקום, כשאתה אוכל, אולי תחווה מחסור תמידי ברעב, בחילה, נפיחות או כאבי בטן.
כשאתה מגביל את עצמך מבחינה קלוריות לאורך זמן, מערכת העיכול שלך מנסה נואשות לחלץ
כל טיפת אנרגיה מהאוכל שאתה מכניס לתוכה.
 בשביל שהגוף שלנו יוכל לשרוד, הוא מנסה
להתאים את אופן הפעילות שלו לרמת האנרגיה שהוא מקבל מהאוכל. כשאתה אוכל פחות
ונמצא בתת תזונה, הגוף נאלץ להאט את קצב חילוף החומרים ואת קצב עיכול ופירוק האוכל
על מנת לחסוך בהוצאה הקלוריות כמה שהוא יכול כי הרי הוא נמצא בחסר קלורי תמידי.
בשל כך הגוף שלך מסוגל לעכל באופן מלא את האוכל הרבה פחות מאשר אדם
"נורמלי" כלומר אתה משתמש בפחות קלוריות מהאוכל שאתה אוכל. בגלל זה, האוכל
שתאכל ביום אחד של שיקום יכול עדיין לשהות בגוף שלך גם ביום החמישי, העשירי או
העשרים לאחר שאכלת אותו! אם אתה אוכל 2.5 קילו של אוכל ביום (מה שלא באמת הרבה כל
כך כמו שזה אולי נשמע, במיוחד אם אתה אוכל מאכלים עשירים במים, מה שנפוץ אצל אנשים
בעלי הפרעת אכילה). אתה יכול בקלות להתעורר בבוקר עם 2.5 קילו נוספים רק בגלל
האוכל ששוהה בגוף שלך. עכשיו תכפילו את ה2.5 קילו של האוכל מאותו היום, ביומיים,
שלושה או ארבעה ותבינו איך מתבצעת העלייה החדה במשקל.).

שריר
אם תשאלו כל באדי בילדר מומחה, הוא יגיד לכם שאדם לא מעלה
מסת שריר בחדר כושר אלא במיטה. בשיקום, אכילה היא לא פחות חשובה, אם לא חשובה
יותר, מאימון כוח על מנת לפתח שריר. כשאתה נמצא בהגבלה קלורית, הגוף שלך מפרק סיבי
שריר בשביל אנרגיה על מנת לתחזק אותך בחיים. אחריי הכל, השריר, באופן הפשוט ביותר,
לא מספיק חשוב על מנת שהגוף ידאג לשמר אותו בזמן שאתה במצב של הרעבה. כשאתה מתחיל
להאכיל את הגוף שלך ברמת קלוריות מספקת שוב, אתה מתחיל לבנות חזרה את סיבי השריר
שלגוף לא הייתה האנרגיה לתחזק קודם לכם, לכן מבלי לעשות שום אימוני כוח הגוף עדיין
מעלה מסת שריר. עקב עלייה במסת שריר, המשקל יראה עלייה במשקל.

מים
זו עובדה ברורה שמים שוקלים הרבה ושהגוף האנושי עצמו מורכב מיותר משישים אחוז
מים. זה אומר שאם היית שוקל שישים קילוגרם, הגוף שלך היה מורכב מבערך 36 קילוגרם של
מים טהורים. ליטר אחד של מים שווה לקילו, ובדיוק כמו אוכל, למים יהיה אותו המשקל
מחוץ ובתוך הגוף שלך.
פשוט: אם תשתה ליטר מים, המשקל
שלך יעלה בקילו אחד מידית. עבור אדם שנמצא בחסך קלורי, 2 דברים קריטיים- ראשית,
אחריי שהגבלת את עצמך לאורך זמן רב כל כך, הגוף שלך פשוט מיובש באופן קיצוני ובעל
מאזן מלחים חריג ופגום. כתוצאה מכך, הגוף שלך יירצה להחזיק בתוכו כל טיפת מים שהוא
יכול להשיג, גם מתוך אוכל וגם מתוך מים. או נוזלים אחרים ששתית. רוב המאכלים הם למעשה עשירים במים (פירות
מכילים כ80-90 אחוז מים וירקות בערך כ90-95 אחוז), במיוחד אלו שאנשים בעלי הפרעות
אכילה מוצאים ל"בטוחים" למאכל.
זאת אומרת, אם אתה אוכל קילו של תותים, הגוף שלך
יכול לאגור מעל ל900 מ"ל (/גרם) של מים.
שנית, כשאתה תחת מצב הרעבה,
האיברים הפנימיים שלך נפגעים באופן דרסטי בגלל שאין להם מספיק אנרגיה על מנת לתפקד
באופן נורמטיבי כמו שהם נועדו לתפקד. כשאיברים פגומים מתחילים בתהליך שיקום עצמי,
הדבר הראשון שהם צריכים על מנת להתחיל בעבודה הוא מים, ובשפע. התוצאה? הצטברות
נוזלים. האיברים העיקריים שנפגעים נמצאים בבטן: כליות, כבד, מעיים וכו. האזורים
האלה הם האזורים שאוגרים את המים הדרושים להם לשיקום. התוצאה? הצטברות נוזלים.
קשה. זהו הסיוט הגדול ביותר של כל אדם עם הפרעת אכילה, אתה מתנפח. לעיתים באופן ניכר. אבל
לזכור לזכור לזכור: אלו מים, לא שומן. זהו סימן טוב שמסמל את כך שהגוף שלך עובד
ומתקן את עצמו.

ונחזור למילת האימה, שומן
בזמן/ לאחר תקופות ההרעבה שלך, הגוף שלך, פשוט כמשמעו, פשוט לא בוטח בך יותר. הוא בטוח שאתה
במצב הרעבה תמידי, לכן הוא בטוח שאתה תרעב שוב בקרוב. והוא לא רוצה שזה יקרה שוב.
אז כשאתה חוזר לאכול, הגוף שלך יירצה לאגור כל מה שהוא יכול שלא מנוצל לשימוש
מיידי בשביל לנצל אותו בהרעבה שהוא מצפה לחוות שוב. המקום הראשון בו הוא אוגר את
האנרגיה הזו הוא בשרירים שלך ובכבד שלך, בצורת גילוקגן. הגוף שלך
יאגור שומן בשלבים הראשונים של השיקום. בסופו של דבר, הגוף שלך יפתח את האמון בך
מחדש מאחר ותאכל את הקלוריות הדרושות לשיקומך וחילוף החומרים שלך ישתקם. השומן שהוא
אוגר יתפזר למקומות אליהם הוא אמור להתפזר, אבל רק בתנאי שאתה אוכל מספיק כל יום
ויום. שומן בגוף הוא לא דבר רע.

למעשה, מדובר בדבר הכרחי. הוא שומר על חום הגוף שלך, מגן על האיברים הפנימיים,
עוזר בלייצר הורמונים. הגוף לא מסוגל לתפקד ללא שומן. תזכור, אתה לא שמן. יש לך
שומן. וזה לגמרי נורמלי, ותקין, ו ה כ ר ח י. לא אשקר, עלייה במשקל זה מפחיד ועל
כך אין להתווכח, אבל אתה חייב להבין שאם הגעת למצב בו אתה פתוח מספיק להבין שאתה
צריך שינוי, תצטרך לאט לאט להסתגל לתובנה שעלייה במשקל היא הכרחית למען השינוי
הזה. אני נורא ממליצה על לא לשקול את עצמך יותר מפעם בשבוע (או כמה פחות שאפשר)
במהלך השיקום, רק על מנת לוודא שאתה עולה במשקל. אופציה טובה אחרת היא לבקש מאדם כמו הרופא שלך או חבר משפחה לשקול אותך שקילה עיוורת על מנת שתוכל להימנע מעימות עם המשקל. אם לא עלית במשקל, אתה צריך להגביר את הצריכה
הקלורית שלך, אפילו אם אתה כבר אוכל את המינימום המומלץ של 3000 קלוריות. המספר על המשקל הוא רק
מספר, תווית תוצרת החברה שנועדה לתייג דברים. אבל אתה לא מספר, ולא תג. הערך שלך
לא מוגדר על פי מספר. העלייה במשקל תאט בסופו של דבר ותפסק כל עוד אתה אוכל באופן
מספק ומתמסר לתהליך. הגוף שלך הוא מכונה מדהימה ומבריקה. פשוט תאכל, תנוח, והוא
יטפל בעצמו כל עוד אתה מטפל בו.


 שאלה/ אני בשיקום כבר חודשיים וכבר עליתי חמישה קילו. אני מרגישה
כל כך מכוערת ושונאת את עצמי רוב הזמן. הבטן שלי גדולה מתמיד, אבל אני כבר יכולה
לראות את הצלעות שלי ואת הידיים שלי נראות כמו ספגטי. אני יודעת שזו עלייה לא
פרופורציונאלית במשקל כמו שאמרת, אבל אני כל כך מפחדת שהשומן שהעליתי לא יתפזר
באופן שווה ברחביי הגוף שלי. האם יש לך טיפים/עצות לגביי איך לשרוד את התקופה הזו?
האם השומן יתפזר בגוף כשאני אגיע לBMI  תקין?

תשובה/ כן, העלייה במשקל תתפזר ואת תיראי נורמאלית לחלוטין, אבל זה לוקח זמן.
כשאני התחלתי בשיקום באוגוסט של שנה שעברה, ובחודשים הראשונים עליתי במשקל
במהירות, אבל זה לא היה נראה לעין כלל. היו לי ידי ספגטי, בטן אמצעית נפוחה, עצמות
גב בולטות והרבה שומן בירכיים. זה היה כל כך לא נוח, והרגשתי לגמרי אבודה עם הגוף
שלי. הייתי נחושה להיפטר מהאנורקסיה לנצח, אז לא הייתי לי ברירה מלבד להמשיך לאכול
ולעלות במשקל. המחשבה שהחזיקה אותי לאורך הפרק זמן הזה הייתה "נסי שלא לשפוט
עבודה לא גמורה". ידעתי שהגוף שלי עומד להשתנות מאוד ושבסופו של דבר הוא יהיה
נורמאלי ובריא שוב. בשאר הזמן, ניסיתי לגרום לעמי להרגיש בנוח כמה שיותר: הנחתי בצד
את המראה הגדולה שלי בשביל להימנע מ"בדיקות גף". לבשתי רק טייצים,
חולצות רפויות ומכנסי ספורט גדולים לאורך חודשים. לא נראה טוב? פשוט תחשבי על זה,
אלו רק כמה חודשים בודדים מכל החיים שלך. תזכרי מה המטרה שלך! כמה שתגיעי למשקל
בריא מהר יותר, ככה העלייה במשקל תתפזר בכל הגוף ולא תתמקד כולה באזורים מסוימים.
לי לקח בערך חמישה חודשים עד שהתחלתי להראות כמו שנראיתי לפניי הפרעת האכילה. בזמן
הזה עליתי בערך 15 קילו. עכשיו המשקל שלי יציב, מעט גבוה יותר מהמשקל שהיה לי
לפניי הפרעת האכילה, אבל אני ניראית פרופורציונאלית ומרגישה בריאה וחיה- חיה, לא
קיימת. עליתי במסת שריר ורוב הזמן אני מרגישה נהדר לגביי הגוף שלי. הגוף שלך חווה
הרבה. תמשיכי את העבודה הטובה ותהיה סבלנית, אני מבטיחה שזה ישתלם!

שאלה/ אני מודעת לכל התופעה הזו של ה"רזה-שמן" ואני חושבת שאני כזו! וזה
מפחיד אותי, איך נפטרים מזה? אני בBMI של 18, אז אני לא שמנה לפי הBMI . אבל יש לי שומן מיותר גם בבטן וגם בירכיים! ובידיים העליונות שלי. איך נפטרים
מזה? או שיכול להיות שיש לי תפיסה לא תקינה לגביי דימוי הגוף שלי? מחשבות על נסיגה
עולות לי כל הזמן בגלל זה... (ואני לא מורשת לעשות ספורט אז אני לא יכולה להתחטב
דרך התעמלות).

תשובה/ זו הפרעת האכילה שלך מדברת. סביר להניח שאת סובלת מdysphormia (דימוי גוף שגוי).
למרות שתופעת ה"רזה-שמן" היא נפוצה למדיי. אני הייתי כזו, אפילו במשקל
הכי רזה שלי. הדרך היחידה להיפטר מזה היא לאכול, לפחות 2500 קלוריות אבל עדיף 3000
ויותר. לאחר הרעבה, התעמלות לא תעשה אותך חטובה. התעמלות רק תשמור עלייך במצב של
הרעבה ולא תיתן לשרירים שלך להבנה (בגלל שהם נהרסים אפילו יותר). יש לך רק שתי
אופציות, ליסוג אחורה (ולמות), או לבחור בשיקום ועכשיו. אם את פורשת עכשיו את
תצטרכי להתחיל את כל התהליך מחדש. אני הייתי "רזה-שמנה" באזורים
מסוימים. אחריי שלושה חודשי שיקום, מה קרה? קיבלתי יותר מסת שריר מאשר הייתה לי
איי פעם! השריר נבנה לאט לאט מאכילה של 3200 קלוריות וללא התעמלות. יש לי גם דימוי גוך הרבה יותר עכשיו  מאשר הדחצןח גוף שהיה לי בזמן הפרעת האכילה, "הזנתי"
את המוח שלי כמו שצריך בשביל שהוא יוכל להראות לי את הדברים כפי שהם. אני כבר לא
אובססיבית כלפיי אוכל/משקל/גוף. אני נהנית מהחיים! גם את יכולה.


שאלה/ אני מבינה את כל עניין המשקל האידיאלי לגוף שלנו ושהגוף שואף לשמור על אותו
המשקל המסוים, אבל איך בדיוק זה קורה? האם זה ממתן את הרעב שלך או משהו? מה אם אני
אוכלת את המינימום של 3000 קלוריות אף על פי שהגוף שלי מנסה למתן את הרעב שלי ואני
כופה עליו יותר מידיי אוכל? האם זה לא אמור לגרום לך לעלות במשקל?

תשובה/ עניתי על זה פה ופה, אבל אני אענה לך בקיצור.

כן, זה נשלט תחת סימני הרעב שהגוף משדר. בשיקום, את לא יכולה לבטוח בסימני
השובע שלך, גם אם את מרגישה שבעה את צריכה עדיין לאכול יותר. אדם מאוזן קלורית
יחשוק באוכל כשהוא צריך אותו. לדוגמא:
שיי נמצא באופן טבעי על BMI  של 19, אבל הוא מאוד רוצה לעלות במשקל. הוא פותח
בדיאטת השמנה. הוא דוחף את עצמו לאכול הרבה למרות שהוא לא רעב פיזית או מנטאלית.
המחשבה על אוכל דוחה אותו, ובסופו של דבר הוא מוצא את עצמו שותה שייקים מלאי
קלוריות רק בשביל לאלץ את עצמו לעלות במשקל והוא מגיע לBMI 21. הוא מרשה
לעצמו לחזור לאכול לפי סימני הרעב שלו בתקווה לתחזק את הגזרה החדשה. כמה חודשים
לאחר מכן, למרבה האכזבה, הוא מוצא את עצמו שוב בBMI של 19 ללא שום הגבלה קלורית יזומה. הוא לא מבין, הוא עדיין אוכל כפול מהחברים שלו (אבל לא כמו בדיאטת ההשמנה שלו)
אבל הנה, הוא שוב הבחור הרזה בחבורה. בסופו של דבר שיי מבין שהוא נועד להיות רזה
ומקבל את זה.
דוגמא נוספת: לגלי יש BMI  25.5 באופן טבעי. היא מבקרת בעמוד טיפשי של
מאמנת כושר ובמחשבון קלוריות טיפשי עוד יותר. היא מגלה שהיא תחת ההגדרה "עודף
משקל", ולוקחת את ההחלטה הנוראית לעשות דיאטה- אף על פי היותה אישה בריאה
ונורמאלית שאף אחד לא רואה כ"שמנה". היא מתחילה לאכול 1500 קלוריות ורצה
מידיי יום. היא מרגישה רעבה מאוד אבל מתעלמת מכך. היא סובלת מנטאלית ופיזית,
ובסופו של דבר מגיעה לBMI של 23. היא מבינה ששום דבר מיוחד לא קרה לדימוי
הגוף שלה או לחיים שלה על BMI 23 ומרגישה פיזית ומנטאלית מותשת. הרעב שם, כל
יום ויום. היא מחליטה שדיי זה דיי. היא מתחילה להקשיב לסימני הרעב שלה. היא חווה
רעב קיצוני, ועוברת תקופה בו היא אוכלת 8000 קלוריות ביום. לאחר חודשיים, היא
חוזרת לבי אם איי של 25.5. סימני הרעב שלה מתייצבים והיא מרגישה שהיא חזרה לעצמה.
היא מקבלת את זה שיש לה קימורים ולא עושה דיאטות יותר.

שאלה/ האם את יכולה להסביר בהרחבה למה/איך לא לאכול
"מספיק" יגרום לאגירת שומן?

תשובה/ הסבר קצר: כשאת במצב הרעבה (בתת משקל או/וגם בתת תזונה), הגוף שלך
אוגר משקל סביב האיברים הפנימיים שלך. פשוט בגלל שזה המקום החשוב ביותר לשמור בו
שומן- הוא משמש כמגן! כשאת במצב הרעבה, הגף שלך אוגר שומן בשביל להגן עלייך, מה
שאומר שהוא מחזיק בשומן במקומות הכי קריטיים שהוא צריך להגן עליהם. כשאת אוכלת
מספיק, את תצאי ממצב הרעבה. המצב הזה נקרא trunk adipose. בצורה כזו הגוף שלך נרגע, ולא רואה סיבה להחזיק יותר
שומן בבטן עד להרעבה הבאה. עוד סיבה, כשאת לא אוכלת מספיק, לא תוכלי לפתח שרירים
בבטן.
אני יכולה לדבר מתוך ניסיון כשזה מגיע לשומן בטני: בפעם האחרונה שהייתי במשקל הזה,
הרעבתי את עצמי למשך חודשים. כן, אכלתי הרבה חלבון ועשיתי כפיפות בטן, אבל הבטן
שלי נראתה כך רופסת ו"מוזרה".
לא שמנה בכלל, אבל ביחס לאיך שאני נראית עכשיו (אפילו קילו
יותר מאשר פעם), יש לי פחות שומן ויותר שריר.

 כשהייתי במצב הרעבה הירכיים שלי היו מאוד
רזות, רופסות ובעלות מסת שריר נמוכה מאוד. עכשיו הירכיים שלי שריריות יותר, זה למה
את לעולם לא צריכה לייחס משמעות למשקל! האם אני מתאמנת הרבה? לא. אני לומדת ועובדת
ומתמודדת עם תשישות לאחרונה, אז אני מבזבזת זמן רב בשכיבה או בישיבה. אני רצה 0-3
פעמים בשבוע, ולעולם לא יותר מחצי שעה-שעה. אני עושה יוגה בבית עם אחי, אבל שום
דבר מעבר לכך. אני אוכלת פחות חלבון מאשר בזמן הפרעת האכילה. אני אוכלת יותר מאכלי
ים, אבל לא בשר, ואני לא מעריצה גדולה של חטיפים ופנקייקים מחלבון. אני מקבלת את
רוב החלבון שלי מתוך מוצרי חלב (לרוב מחלב מלא שומן, חלב סויה וגבינה), שעועית,
משקאות ויטמינים, זרעים, דגנים וברוקולי. בזמן הפרעת האכילה, התזונה שלי התבססה בעיקר
על חלבונים. עכשיו אני אוהבת פחמימות! קורנפלקס, לחם, שיבולת שועל, פסטה, ממתקים וכ'ו.

שאלה/ אכלתי 2500 קלוריות ליום במהלך שלושת השבועות האחרונים.
בשבוע הראשון, עליתי קילו-שניים אבל נשארתי אותו דבר בשבוע השני ובשבוע השלישי,
עליתי עוד קילו-שניים. למה המשקל משתנה על אותה כמות קלוריות ואותה מידת פעילות?
האם יש הסבר הגיוני כלשהו בגלל שזה לא עוקב אחריי ה: קלוריות בפנים- קלוריות
נשרפות- עלייה/.ירידה במשקל. אני עוברת התמודדות קשה עם החוסר יציבות הזו, אני
רוצה לעלות ל3000 קלוריות מינימום אבל המשקל שלי ישתנה עם זה?

תשובה/ 

קיימות מספר סיבות מדוע העלייה במשקל בתחילת השיקום עושה את
הזיגזג הזה למעלה. העלייה החדה במשקל שחווים בשיקום מוקדם היא בדרך כלל שילוב של
משקל מים (כתוצאה מאגירת מים, edema- עוד בפוסט הזה), אוכל בבטן ובמערכת העיכול ועלייה "אמיתית במשקל" (שומן
גוף/עלייה במסת שריר). בשיקום מוקדם ה"עלייה" האמיתית במשקל מתרחשת מהר
יותר מאשר מאוחר יותר בשיקום בגלל שהחילוף חומרים שלך איטי- פלוס בגלל שמערכת העיכול שלך חלשה כתוצאה מההרעבה ולא רגילה לעכל יותר אוכל, האוכל שאת אוכלת שוהה בגוף שלך הרבה יותר זמן מאשר אצל בן אדם עם מערכת עיכול טובה ומתפקדת. עכשיו תוסיפי לזה את
כל הפקטורים. משקל המים יגדל לרוב בהדרגתיות במהלך השבוע הראשון או השני, ולאחר
זמן מה (לחלק 2-3 שבועות, לחלק 2-3 חודשים)הוא מתחיל לצנוח- הזמנים הם רק השערה, זה מאוד אינדיווידואלי.
תמשיכי לעלות את הצריכה היומית שלך בהדרגתיות. העלייה במשקל
תאט עם יותר אוכל ויותר זמן.

שאלה/ האם לעלות את הצריכה הקלורית שלי באמת יתקן את חילוף החומרים שלי והוא יחזור
לעבוד כפי שעבד לפניי הפרעת האכילה? על פי כל מקום שקראתי בו, כתוב שעבור מישהו
שמתחיל לאכול רגיל מעלה אפילו מהר יותר ומעל המשקל שלו שלפניי ההפרעת אכילה. אני
מפחדת שאני אגיע למשקל גבוה יותר מהמשקל הישן, זה יכול לקרות?

תשובה/ כן, עלייה בצריכה הקלורית תתקן את חילוף החומרים שלך. החילוף חומרים שלך  אולי אפילו יעבוד
טוב יותר מאשר איך שעבד לפניי הפרעת האכילה (ככה זה היה אצלי) אם את אוכלת 3000 קלוריות (כמובן שזה
גם תלוי בחילוף חומרים הטבעי והקודם שלך). עלייה מעבר למשקל הטבעי של הגוף נקראת overshot- זו עלייה שמתרחשת משתי סיבות: או כי הגוף מחזיק מעט יותר מסה על מנת לפזר את העלייה במשקל ו/או על מנת לתקן עוד נזקים שנגרמו לגוף, או בגלל שהגוף עדיין במצב הרעבה וחושש שהוא יירעב שוב בקרוב לכן הוא אוגר כל קלוריה כשומן. במידה ועברת שיקום מלא ועלית מעבר למשקל הטבעי של הגוף שלך, זה בסדר אין לך מה לדאוג,את תשימי לב שללא כל הגבלה קלורית, הגוף שלך יירד לאט לאט למשקל הטבעי שלו, כל עוד את ממשיכה להאכיל אותו כמו שצריך וככה את מסמלת לו שהוא לא בסכנת הרעבה יותר- הגוף שלך לומד לסמוך עלייך מחדש. 
2000 קלוריות ביום ייגרמו לך (לצערי הרב, מניסיון אישי בניסיון שיקום הראשון שלי)
-להישאר במצב הרעבה
-לעלות במשקל (לפעמים אפילו יותר מהמשקל האידיאלי לגוף)
-לא יתקנו שום נזק שנגרם על ידי הפרעת האכילה (במקום, הנזקים רק יחמירו בטווח
הארוך)
-לשמירה על חילוף החומרים שלך מדוכא (אחריי שנים של "שיקום" על 2000 קלוריות,
רבים יימצאו את עצמם מעלים במשקל על כמות קלוריות נמוכה כמו 1800 קלוריות!)-

-סביר להניח שלעולם לא יבנו מחדש
את השרירים ואת מסת השומן בכל רחבי הגוף

2000 קלוריות זה נהדר.. לילדים (עד גיל 8) ולאנשים מבוגרים (גיל 60-70). כל השאר
צריכים בסביבות ה2500 קלוריות, ואנשים בריאים אוכלים מעבר לכך מידיי פעם. הפרעת
אכילה מגבילה, לעומת זאת, יוצרת נזקים חמורים בכל הגוף. לכן שיקום מין הסתם דורש יותר מכמויות
"נורמאליות"- אדם בריא ונורמאלי לא עשה לעצמו נזק וגרעון קלורי של מאות אלפי קלוריות שהוא צריך לתקן. 
תעברי את המשקל שהיה לך לפניי הפרעת האכילה, ואולי לא. אני לא יכולה לתת לך תשובה
לכך, בגלל שאני לא יודעת בת כמה היית לפניי הפרעת האכילה וכמה זמן היית חולה. אם פיתחת את הפרעת האכילה שלך לפניי גיל 25, יש סיכוי טוב שבסוף השיקום תשקלי יותר מהמשקל שהיית בו לפניי הפרעת האכילה היות והגוף שלך מתפתח לגוף הבוגר שלו עד גיל 25 פלוס מינוס. ילדה שפיתחה הפרעת אכילה בגיל 14 לא תשקול בגיל 22 כמו שהיא שקלה בגיל 14.  אם פיתחת את הפרעת האכילה בגיל 25 או 
יותר, המשקל שלך לפניי הפרעת האכילה הוא ככל הנראה השערה טובה (אבל עדיין רק
השערה). אני יודעת שעלייה במשקל היא מפחידה! אני לא יכולה לתת לך שום התחייבות
לגביי מה שלמעלה, אבל אם את אוכלת כמויות שנדרשות בשיקום במקום כמויות
"נורמאליות" אני יכולה להתחייב לזה:
-את לא תמשיכי לעלות ולעלות במשקל
-את תפסיקי לעלות במשקל כשתגיעי לנקודת היעד של הגוף שלך (או שתחווי overshot שכמו שציין למעלה את תרדי בהדרגתיות למשקל הטבעי שלך לאחר זמן ותזונה טובה)
-חילוף החומרים שלך יאיץ (תפרדי מההגבלה הקלורית)
(זה אולי נראה בלתי אפשרי, אבל אני הוכחה חיה לכך ועוד רבים אחרים).
נ.ב- אין דבר כזה לאכול יותר מידיי בשיקום.

שאלה/ אני שומרת על משקל נמוך במהלך ששת החודשים האחרונים על בערך 1200 קלוריות
ואיך אני אשמור עליו על 2000 פלוס קלוריות כששמרתי על המשקל עם 1200 קלוריות? אולי
זה חילוף החומרים שלי. איך יכולתי לשמור על משקל על כמות כזו קטנה של קלוריות
לאורך זמן ארוך כל כך? מבלי לרדת במשקל.

תשובה/ מצב הרעבה. כשאת מגבילה את הצריכה שלך, קצב חילוף החומרים שלך צונח. כשאת
מעלה את הצריכה שלך, המטבוליזם שלך מאיץ. כשאת מרעיבה את עצמך,
הגוף שלך בסופו של חושב לעצמו: מה אני צריך לעשות בשביל לשרוד? אה, אוקי, סיכויי
ההישרדות שלי ישתפרו אם אני אפסיק לבזבז אנרגיה על מטבוליזם, חום גוף, מסת שריר, הארכת שיער ושמירה עליו, ציפורניים חזקות, בניית תאים

ותפקוד הורמונאלי. וככה הגוף "מכבה" את המערכות האלו ושומר את כל
האנרגיה לבזבוז על הלב, הריאות והמוח ובנוסף הוא אוגר שומן בכל הזדמנות שיש לו על מנת לדאוג שתישרדי לאורך יותר זמן. אם הגוף לא היה עושה את זה, היית מתה ממזמן. הנה מה היה קורה אם
הגוף לא היה עושה את זה:
הגוף היה ממשיך לבזבז אנרגיה על כל התפקודים הביולוגיים בדיוק כמו שהוא היה מבזבז
אנרגיה אם לא הייתה מתרחשת הרעבה. הוא שומר על הלב שלך דופק, נשימה, מוח, חילוף
חומרים, טמפרטורה, עיכול, בניית תאים, תפקוד הורמונאלי, מסת שומן ומסת
שריר- אפילו אם אין לו אנרגיה זמינה לחלק קטנטן מהתפקוד של כל הדברים האלו. כשהגוף
שלך הופך להיות במחסור חמור יותר ויותר של אנרגיה (וזה קורה מהר!), כל הדברים האלו
יתפקדו גרוע יותר ויותר, ואחריי פרק זמן קצרצר הלב כושל (או קריסת מערכות כללית),
וזהו, להתראות חיים יקרים.
והשאלה הכי נפוצה, למה אכילה לא מספקת והתעמלות במהלך שיקום "תעשה אותנו
שמנים"? מכיוון שגם חוסר באכילה והתעמלות מוודאים שלגוף שלך לא תהיה מספיק
אנרגיה בשביל להאמין שהוא יכול להרשות לעצמו "להדליק" את כל המערכות המדוכאות. הוא
לעולם לא יבזבז אנרגיה על חילוף חומרים, טמפרטורה, תפקוד הורמונאלי אלא אם כן הוא
בטוח לחלוטין שהוא בטוח ושהוא הולך לקבל אנרגיה באופן קבוע. זכרי, הגוף שלך לא יכול לדעת בוודאות מתי הוא ירעב, אז עד
שאת לא משדרת לו שתקופות ההרעבות תמה באמצעות אכילה נכונה ומנוחה, הוא לעולם לא
יבטח בך מספיק בשביל להתחיל לעבוד באמת. המטבוליזם שלך לעולם לא יאיץ אלא אם כן
קודם לכן את לא מעלה את צריכת האוכל שלך (זה למה זה אפשרי לעלות במשקל על כמויות
נמוכות מאוד של אוכל). קחי את זה ממישהי שעלתה XX קילוגרמים במשקל על XXX קלוריות.

שאלה/ קראתי שדיאטות בעבר מעלות את הסיכוי שלך לעלות במשקל ולהגיע
למצב של השמנת יתר, האם זה אומר שאנשים שמחלימים מהפרעת אכילה נמצאים גם הם בסיכון
להיות במצב של השמנה בעתיד?

תשובה/ לא. יש הבדל בין הפרעת אכילה מגבילה (כמו אנורקסיה ובולימיה), ודיאטות
יו-יו. כשאת מחלימה לחלוטין מהפרעת האכילה החילוף חומרים שלך עובד מהר יותר שוב
פעם.אדם שנמצא בדיאטות יו-יו יהיה בעל חילוף חומרים שיורד ועולה ולעולם לא מרשה
לעצמו להחלים. הגוף שלו יהיה מבולבל ומבוהל, ולא רק שהחילוף חומרים שלו יהיה איטי
יותר, הגוף יאגור שומן נוסף רק ל"מקרה חירום". אבל, גם דיאטות יו-יו
והפרעות אכילה שכוללות בולמוסים (יותר נכון, רעב קיצוני) ואז הגבלה קלורית (בצורת צריכה מועטה של קלוריות/הקאות/משלשלים/התעמלות קיצונית וכו)- שניהם עלולים להוביל לעלייה במשקל מעבר לנקודת
המשקל הרצויה של הגוף שלהם.


שאלה/ אני שונאת להרגיש שחם לי מאוד לאחר אכילה. האם זה ישתנה? 

 
תשובה/ להרגיש גלי חום לאחר אכילה זה סימן טוב, זה אומר שהחילוף חומרים שלך מאיץ או/וגם הפעילות ההורמונלית שלך מתחילה להסתדר.
בכל מקרה, כשאת מחלימה את לא תקבלי את גלי החום האלו יותר. הקור זה סימן שלגוף שלך
אין מספיק אנרגיה על מנת לחמם אותך, אז זה לא משהו שעלייך לרצות להרגיש.


שאלה/ כשאנחנו מעלים את מספר הקלוריות שאנחנו צורכים, האם חילוף החומרים שלך נעשה
מהיר יותר? עליתי 14 קילו בחודש על ידי אכילה של 1500-1700 קלוריות ואני מתחרפנת.
אני מרגישה נפוחה לגמרי ואני לא יודעת כיצד לעלות את הצריכה הקלורית שלי, היות
ונראה שהגוף שלי לא ממהר להשלים את הפערים. אני מאוד מפחדת מלעלות בממשקל מהר (יכול
להיות שחלק מהעלייה זה משקל מים היות ויש לי אגירת מים, אבל הגעתי למשקל שהייתי בו
לפניי הפרעת האכילה שלי). האם את חושבת שאני אעלה יותר או שאני פשוט אשמור על
המשקל עם חילוף חומרים מהיר יותר?

תשובה/ כן, החילוף חומרים שלנו
נעשה מהיר יותר כשאנחנו אוכלים יותר. אם היית מעלה את צריכת הקלוריות ל2500-3000+
רוב הסיכויים שלא היית מעלה 14 קילו בחודש. הניסיון שלי הוא שעליתי חמש קילו
בשבועיים על פחות מ2000 קלוריות. אבל חצי (או יותר) מהמשקל הזה יכול להיות משקל
מים/אוכל בבטן שלך ובגוף שלך. תעלי את צריכת הקלוריות ל2500-3000+ (תעלי את הצריכה שלך ב200-300 קלוריות כל כמה ימים, כשאת במעקב רופא, עד שאת מגיעה ל2500 ואז את יכולה לקפוץ ל3000, אבל שוב, את צריכה לעשות את זה עם הצוות הרפואי שלך) ותרגעי. אם את
חוששת מלעלות במשקל מעבר למשקל שהגוף שלך רוצה להיות בו, תזכרי:
"אין דרך אחרת מלבד לסמוך על חוקי האנרגיה ולאכול יותר, לא משנה מה. אם את
עולה במשקל מעבר למשקל הטבעי לגוף שלך, את תאבדי את הכמה קילוגרמים הנוספים

האלו ללא כל הגבלה לאחר זמן מה. דמייני את זה: אחותי שנמצאת באופן טבעי בתת משקל
פותחת בדיאטת השמנה על מנת להגיע לBMI 21. היא אוכלת 4000 קלוריות, מגיעה
לBMI21 ולאחר שהיא חוזרת לאכילה שמבוססת על מה שהיא רוצה לאכול וכמה שהיא רוצה
לאכול, היא יורדת בחזרה למשקל הקודם שלה, BMI נמוך. בגלל שהיא לא נמצאת
באופן טבעי בBMI 21.
עכשיו תדמייני אישה שנמצאת בBMI טבעי ובריא של 23 שעושה דיאטה ויורדת לBMI 21. לאחר מכן היא חוזרת לאכול על פי הרעב שלה, ומה קורה? היא קופצת חזרה לBMI 23. בגלל שהיא לא נמצאת באופן טבעי BMI 21. אם הן רוצות להשאר בBMI 21, הן צריכות לאכול יותר/פחות ממה שהגוף שלהן צריך וממה שהוא מסמל להן,
כלומר הן צריכות להפנות את הגב לצרכים של הגוף שלהם. כל זה נכון כל עוד הבן אדם
הוא לא בעל הפרעת אכילה. כלומר, אם בן אדם שסובל מאנורקסיה עםBMI אנורקסי של 17 יודע שהוא
או היא צריכים לעלות במשקל, אבל הם שבעים הרבה לפניי שהם מגיעים לכמות הקלוריות
שעליהם לצרוך, אז במקרה הזה לא מדובר ב"ללכת נגד הגוף שלך". אכילה מרובה
היא חלק מהשיקום".


שאלה/ כשהחילוף חומרים שלך מאט, את שורפת את הקלוריות לאט הרבה יותר או שפשוט
שורפת פחות? מאז הפרעת האכילה שלי אני דואגת שאני מעריכה בצורה שגויה את מספר
הקלוריות שאני שורפת, בגלל שבזמן הפרעת האכילה הייתי אומרת לעצמי שאני לא שורפת
כמעט שום דבר ולכן אין סיבה שאוכל. עכשיו לעומת זאת, אני הרבה יותר בריאה, אבל
עדיין יש לי את ההרגל הזה. איך אני יכולה לדעת האם אני מעריכה את זה באופן שגוי?

תשובה/ כשהחילוף חומרים שלך מאט, הגוף שלך שורף פחות קלוריות. כאן מדובר על BMR  (הקצב הבסיסי של חילוף
החומרים, כמות הקלוריות שאנחנו שורפים רק על ידי שכיבה במיטה מבלי לעשות שום דבר)
שבעצם יורד. הגוף שלך נכנס ל"מצב אגירה", כלומר "מצב הרעבה".
אני אנסה להסביר את זה באופן הזה:
כרמל שומרת על המשקל עם +- 2500 קלוריות ביום. הbmr  שלה
הוא 1700 (כמות הקלוריות שכרמל הייתה צריכה אם היא הייתה נמצאת בקומה- אבל ללא שום
נזק/פציעה, פציעה משמעותה שריפת קלוריות נוספות בשביל לרפא אותה). היא כמובן צריכה
יותר מ1700 קלוריות בשביל לדאוג לבריאות שלה היות והיא לא בקומה. כרמל מחליטה
לעשות דיאטה מגבילה של 1200 קלוריות, מה שאומר, מתחת לBMR. עכשיו הגוף שלה נכנס למצב אגירה, מה שאומר
שהוא מצליח להמשיך להתקיים על פחות קלוריות ממקודם. מה שמוביל לנזק לגוף שלה- היא
חווה נשירת שיער היות ולגוף שלה אין אנרגיה בשביל לגדל אותו ולשמור עליו. הוא עסוק
בלשמור על הלב שלה פועם, יש לה פחות אנרגיות, הגוף שלה לא מעוניין שהיא תזוז ותבזבז
אנרגיה יקרה שהוא צריך בשביל להמשיך להתקיים. עכשיו הBMR שלה איטי יותר ממקודם. זה גם מה שנצפה
במחקר ההרעבה של אוניברסיטת מיניסוטה.
אוקיי, אז עכשיו כרמל במצב הרעבה. מה קורה ברגע שהיא מתחילה לאכול יותר? חילוף
החומרים שלה והBMR שלה עולים שוב פעם לאחר זמן מה. העיניין הוא, שברגע שכרמל נמצאת
במצב הרעבה, הגוף שלה רוצה לדאוג שהיא תשמור יותר שומן גוף בשביל הפעם הבאה שהיא
תרעיב אותו, רק ליתר בטחון. כמו שאת מביאה איתך ארוחת צהריים כשאת הולכת לבית ספר- את יודעת שתהיה רעבה במהלך היום אז את מוכנה לכך מראש. כשמצב ההרעבה הנוסף שהגוף מחכה לו לא מגיע, הוא משחרר את האקסטרה
שומן הזה ללא כל הגבלה. אם כרמל ממשיכה להגביל את עצמה מחדש לאורך זמן, הגוף שלה
עלול להשאר במצב הרעבה.
בשיקום (ולהרבה מהמשתקמים גם אחריו) את צריכה 2500-3000+ קלוריות ולהפסיק לעשות
פעילות גופנית. אל תחשבי ותתמקדי כל כך על כמה קלוריות את שורפת. פשוט תאכלי
2500-3000+ ותרגעי.


שאלה/ אני בשיקום ובשבוע שעבר אכלתי XX קלוריות ולא עליתי
במשקל. רציתי להישאר באיזור הנוחות שלי אבל אז בסופו של דבר עליתי במשקל על אותה
הכמות. האם זה בגלל שחילוף החומרים שלה נעשה איטי יותר? האם עליי לאכול יותר?
עכשיו אני רוצה לאכול יותר על מנת להאיץ את חילוף החומרים שלי. האם זה נכון?

 
תשובה/ כן, כשאת אוכלת פחות חילוף החומרים שלך נעשה איטי יותר, וחילוף החומרים
האיטי שלך יכול לגרום לך להעלות במשקל אפילו שאת אוכלת מעט. בגלל זה אני אומרת
שבשיקום את תעלי במשקל באותה הצורה/פחות על ידי אכילה של 2500-3000+ מאשר על פחות
מ2000. אין שום דבר רע עם לעלות במשקל מהר כמובן, אבל על ידי אכילה של 2500-3000+
את לא תקבלי רק את האנרגיה על ידי לעלות במשקל, אלא גם על מנת לתקן את הגוף שלך.
בשורה התחתונה:
2000 קלוריות מידיי יום- הגוף שלך יעלה במשקל כמה שהוא צריך (אולי אפילו יותר היות
ואת עלולה להשאר במצב הרעבה).
2500-3000+ קלוריות מידיי יום וללא פעילות גופנית- הגוף שלך יקבל אנרגיה לעלות כמה
שהוא צריך, אבל גם בשביל לתקן את עצמו.
את כמובן צריכה להעלות את צריכת הקלוריות שאת צורכת שוב, בליווי רופא. חילוף החומרים שלך יאיץ.