להיות בריא זה נהדר. ספורט זה נהדר. לאכול מספיק זה נהדר. לעבור מאובססיה אחת לאובססיה אחרת זה לא נהדר. שמתי לב לכך שהרבה אנשים עם הפרעת אכילה נופלים לתוך אורך חיים אחר שהוא איכשהו עדיין אובססיבי לאוכל, גוף ו/גם התעמלות. דוגמאות לכך הן טבעונות, פלאו, אוכל נא, פרותאניות, ללא גלוטן או תזונה דלה בפחמימות. דוגמא אחרת לכך היא אורך החיים ה"חטוב והשרירי" שברצוני לחלוק את המחשבות שלי בקשר אליו. המטרה הנעלה של שיקום היא להשתחרר מהמחשבות לגביי אוכל וגוף. להחליף אובססיה העוסקת באוכל, גוף ובמקרים מסויימים התעמלות עם אחת אחרת, זה לא שיקום אמיתי, אלא פשוט לעבור מקיצוניות אחת לאחת חדשה, שיותר מקובלת בעיניי הסביבה.
הסיבה לכך שהחלטתי לפרסם את הפוסט הזה היא בעקבות פוסט שראיתי בפייסבוק, על נערה צעירה שסבלה מאנורקסיה לאורך שנים ולאחר השיקום שלה הפכה למדריכת כושר ולדוגמנית פיתוח גוף במקצוע. עד כאן הכל טוב ויפה, אני לא טוענת שכל אדם שעוסק בכושר ופיתוח גוף הוא בעל הפרעת אכילה/אכילה מופרעת (למרות שהרבה מהאנשים שכן יש להם הפרעת אכילה/אכילה מופרעת עוסקים בכושר ופיתוח בגוף). הבעיה שלי הייתה כשהמשפט הבא הופיע: "הרופאים שלי רצו שאעלה למשקל שהוא יודע גבוה מהBMI התקין המינימלי שלי ולא הסכמתי עם זה, זה נשמע לי יותר מידיי. אבל עכשיו אני שוקלת X קילוגרמים מעל המשקל המינימלי התקין לגובה שלי, אבל זה בסדר מבחינתי כי מדובר רק במסת שריר ו0 שומן". להחליט שאתה מקבל את עצמך רק עם אחוז מסויים של מסת שריר ואחוז מסויים של מסת שומן, זה לא שיקום. מצטערת. זאת האמת הקשה שגם אני לא אהבתי לשמוע. ראשית, לפניי שאנשים יתחילו להרצות בפניי- יש לי הרבה ידע לגביי כושר, וזו הסיבה מדוע אני רושמת את זה. ובאמצעות זאת אני לא מתכוונת רק לטרנד הזה של האינסטגרם שאיכשהו נראה כי כולם אתלטים חטובים עם שייק חלבון וממסחרים בקבוקים עם הכיתוב "חזק זה הרזה החדש". אני מתכוונת לכושר כושר, ברמה המקצועית. אמא שלי הייתה אחת האתלטיות הבולטות בסקנדינביה, ולאבא שלי היה חדר כושר. ככה הם מצאו אחד את השני, דרך זיעה, אבקות חלבון ודיאטות קטלניות ומגבילות בטירוף . כמה רומנטי. ועכשיו בחזרה לנקודה.
כושר- כושר, ברמה של תחרויות פיתוח גוף (מה שבדרך כלל כולל אחוז שומן נמוך מידיי) הוא לא בריא. אמא שלי הייתה ספורטאית. בזמן התחרויות שלה הBMI שלה ירד ל17.4, מה שמוגדר כBMI אנורקסי, למרות העובדה שהיא הייתה מאוד שרירית וגדולה למראה, בניגוד לבנות הרזות שהם מה שבימינו לעיתים קרובות נקרא "בנות שבכושר" בבגדי ים שאנחנו רואים היום. היא הייתה נטולת שומן גוף לחלוטין. היא איבדה את המחזור שלה ליותר משנה, למרות שהיא חזרה למשקל הטבעי שלה מהר מאוד לאחר התחרויות. תוכנית התזונה שלה לפניי תחרויות הייתה קיצונית, לפעמים עם צריכה קלוריות נמוכה כמו 600 (!) קלוריות ליום. עובדה מעניינת- היא סיפרה לי שהיא מעולם לא הייתה אובססיבית לאוכל כמו בזמן שהיא הייתה בתת משקל ובתת תזונה. בזמן התחרויות הספורטאים היו גם מאוד מיובשים כדי להראות רזים במיוחד ולהבליט את השרירים עוד יותר. אנחנו מוקירים את הספורטאים האלו על כך שהם ניראים בכושר, אבל למעשה הם נמצאים במצב הפיזי הכי גרוע בחיים שלהם- מיובשים, מורעבים, בתת משקל, עם אחוז שומן נמוך במיוחד. זה מיועד גם לכל הבנים שמתמודדים עם בעיות בהערכה עצמית ורוצים להראות כמו הבודי-בילדרים. זה לא אמיתי, והספורטאים האלו נראים ככה רק לתקופת זמן קצרצרה. זה לא מראה שניתן לשמור עליו לאורך זמן תוך כדי להיות בריא. ובכן, אם אמא שלי לא הייתה מפסיקה את קריירת פיתוח השריר שלה, אני לא הייתי כאן היום. האם זו יכולה להיות מוטיבציה עבורך? אם תהפכי להיות כמו הבנות האלו ותאבדי את המחזור שלך (מלבד לשומן גוף נמוך, תת משקל ותת תזונה, גם התעמלות קיצונית עלולה לגרום לאיבוד המחזור), את לא תוכלי לייצר בן אדם מגניב מתוכך. אז הדוגמא מלמעלה היא לגביי בוני שריר מקצועיים, אבל אותו הדבר כלפיי הבנות הרזות האלו שאנו רואים כחטובות. אנחנו שטופי מוח על ידי המדיה, במיוחד רשתות חברתיות כמו אינסטגרם ובלוגים, רואים נשים עם משקל נמוך ומעט שומן גוף כמשהו בריא. האמת היא שלהיות בתת משקל ולהיות בעלת אחוז שומן גוף נמוך מידיי עבור הגוף האינדיווידואלי שלך זה דבר לא בריא. כן, יש נשים אשר אחוז השומן שלהן נמוך באופן טבעי וזה בסדר גמור. מה שלא בסדר גמור הוא אנשים שמאלצים את עצמם להיות באחוז שומן נמוך מכדי להשאר בריאים) ההשלכות והתופעות לוואי לכך הן אמיתיות ושכיחות. כן, גם מוות מסתתר ברשימה.
לאמא שלי לא הייתה הפרעת אכילה, תאמינו לזה או לא. היא לא אהבה את הדיאטות דלות הקלוריות שלה, היא כל הזמן חיכתה ללאכול יותר לאחר שהתחרויות יסתיימו. היא קיבלה את העובדה שהגוף שלה השתנה באופן דרסטי מהר מאוד, המטרה שלה לא הייתה ללכת ברחובות כמו שלד שאוכל ברוקולי, ביצים וחזה עוף ונחשב לחטוב מאוד לאורך כל השנה. כושר הוא לא אורך חיים הנמשך לכל השנה, זה ספורט. וכאן נכנסת הבעיה- the fitness lifestyle.
אתם מבזבזים שעות בלהיות אובססיבים לגביי גוף, גם לגביי שלכם וגם לגביי אחרים. עברתם מלרצות להראות רזים ללהיות בכושר- זו המטרה העליונה החדשה שלכם. כל גופות ה"פיטספו" שאתם רואים עכשיו הן למעשה גופות רזים, זו פשוט התפיסה שלכם לגביי איך גוף נורמלי אמור להיות שהתעוותה. אחוז שומן נמוך הוא לא בריא פתאום רק בגלל שיש לכם כמות כלשהי של שריריים שמוחבאת מתחת לעור, במיוחד לא לנשים. נשים צריכות כמות מסויימת של שומן גוף כדי לקבל מחזור, לשמור על העצמות שלהן בריאות ולשמור על ההורמונים שלהן מתפקדים. אי אפשר לומר שזה לא מבאס להיות נטולת היכולת ללדת ילדים בעתיד, רק בגלל שרציתן להראות ב"כושר"? אם אמא שלי הייתה חושבת ככה, לא הייתי כאן, בעולם הזה, מרצה ומחנכת (כמה שאני יכולה) ומספרת לכם את הסיפור הנחמד הזה, כי העולם הזה צריך לשמוע את החרא הזה לפעמים.
אתם זה לא הגוף שלכם, יש לכם גוף. אם אחוז השומן והשריר בגוף שלהם הם הזהות שלכם והיתרון הגדול ביותר שלכם, יש לכם בעיה. יש ציטוט שהולך ככה: "אם כולם היו עיוורים, כמה אנשים היית מרשים?" ואני חושבת שכולנו צריכים לזכור את זה בתודעה. הגוף שלך הוא כלי שמאפשר לך לעשות דברים מדהימים. זה לא פסל שאתה צריך לבזבז את כל הקיום שלך בללטש אותו כמה שאפשר. והאוכל. אל תתנו לי להכנס בכלל לנושא האוכל. ברוקולי, חטיפי חלבון, עוף, חלבוני ביצה, שייק חלבון, פנקייקי חלבון עם טעם של קרטון. ובטטות, לא תפוחי אדמה. רוב האנשים אפילו לא יודעים למה הם אוכלים רק בטטות ולא תפוחי אדמה רגילים. הם פשוט רואים איך כל השאר עושים את זה. במקום לפנטז על מה שאנשים בריאים מפנטזים (סקס), אתם מפנטזים על אוכל. במקום לראות פורנו, אתם רואים פורנו אוכל. לפעמים בולמוס ענק מגיע, במיוחד על מאכלים עשירים בפחמימות או/ו בשומנים. פאק, זה הזמן להגיע לחדר כושר או לקחת "מנקה רעלים" (או בשמו האחר, משלשל). אם כבר מדברים על בולמוסים-cheat days והעמסת פחמימות. סוף סוף, תירוץ להשתגע עם הממתקים, במקום ליהנות מארוחה בכמות נורמאלית עם המשפחה שלך. או שאתה מגביל את עצמך ממאכלים עשירים בפחמימות, או שאתה אוכל המון מהם. אתה מחניק את החשקים וסימני הרעב ולא סומך על הגוף שלך, אתה סומך על אפליקציות שעוקבות אחריי הצריכה הקלורית שלך ועל אנשים "חטובים" באינטרנט. אתה מכין את הארוחות שלך בעצמך, ארוחות אורתורקסיות ומרגיש חרדה באירועים חברתיים שכוללים אוכל. חצי מהמקרר שלך הוא מחנויות טבע מוזרות וכשאמא שלך מכינה את ארוחת הילדות האהובה שלך, אתה מנסה להעריך את כמות השומן, הפחמימות והחלבונים שהארוחה הזו מכילה. דמיינו את עצמכם בני שמונים, ומסתכלים אחורה על החיים שבהם בזבזתם יותר זמן בלספור ולחשב ערכים תזונתיים מלצחוק, לאהוב ולחייך. כשבזבזתם יותר זמן במטבח ובחדר כושר מאשר עם משפחה וחברים. אלו החיים שאתם רוצים לזכור כשתסתכלו אחורה?
הנקודה שלי היא שיש יותר בחיים מאשר אוכל וגוף. קשה לראות את זה כאדם עם הפרעת אכילה. זה יותר כמו- מה עכשיו? אורך חיים "חטוב" לא יציל אותך מהפרעת האכילה שלך. דמיינו שיש לכם חבורה גדולה על הרגל שלך שצריכה להחלים, אבל במקום לתת לה להחלים, אתם פשוט כורתים את כל הרגל. ברכותיי, אין לכם כבר חבורה, אבל גם אין לכם רגל. אתם עדיין פצועים, רק באופן שונה. תנו לחבורה להחלים. המטרה בשיקום היא בריאות פיזית ונפשית, ויותר מהכל, חופש וקבלה עצמית. אל תפלו למלכוד הכושר.
זו קייסי הו, מדריכת כושר מפורסמת למדיי שיש סיכוי שנתקלתם בה בעבר. לאחרונה קייסי בעצמה העלתה סרטון בו היא מספרת על מה באמת קורה בתעשיית פיתוח הגוף ולמה לא הכל כל כך נוצץ וקורץ כמו שזה נראה מבחוץ:
דבר אחרון שאני רק רוצה להבהיר: אני לא רואה התעמלות כדבר לא בריא וזהו. להפך. התעמלות היא נהדרת אבל התעמלות היא לא בריאה עבור אנשים בשיקום מהפרעת אכילה ולאלו אשר מכריחים את עצמם לעשות התעמלות שהם לא נהנים ממנה. התעמלות היא לא דבר בריא אם היא גורמת ללחץ נפשי או שהיא מונעת על ידי הפרעת אכילה או כל הפרעה נפשית אחרת. זה כמו לדחוף בכוח ירקות שאתה שונא לגרון רק בגלל שאתה חושב שזה יעשה לך טוב לבריאות. התעמלות פיזית היא בריאה רק כאשר האדם שמבצע אותה בריא פיזית ונפשית והוא נהנה ממנה. לשעבד את עצמך לחדר כושר, להכריח את עצמך לרוץ קילומטרים, להרים משקולות, לעשות ארובי לבד בחדר, לאלץ את עצמך לשחות גם כשאתה חולה או עייף ועוד ועוד ועוד- כל אלו דרכים לא בריאות לבצע התעמלות. התעמלות לדעתי בכלל לא צריכה להרגיש כמו התעמלות. אם אתה עושה התעמלות רק בגלל שאת מרגישה שאת "חייב" לעשות אותה בשביל לשרוף קלוריות, לשלוט במשקל שלך, בצורה שלך או בגזרה שלך- אז אתה יכול לדעת שהתעמלות עבורך מגיעה ממקום לא בריא נפשית, מה שהופך ספורט ללא בריא עבורך (שלא לציין את זה שהתעמלות עבור אנשים עם הפרעת אכילה גורמת לשינויים פיזים שונים לחלוטין מאשר אצל אנשים ללא הפרעות אכילה). שחייה עם חברים, לשחק כדורגל בחצר עם המשפחה, לעשות יוגה בשביל להרגע, ללכת ליד הים בשביל ליהנות מהטבע, להרים משקולות כי אתה אוהבלהרגיש כמה חזק הגוף שלך- כל אלו הן דרכים בריאות לבצע התעמלות. כל עוד אתה לא רואה התעמלות כדרך לשרוף קלוריות או להגיע למשקל מסויים או צורה מסויימת, אם ההתעמלות היא באמת דבר שאתה נהנה ממנו ולא משהו שהפרעת האכילה שלך נהנית ממנו אז זה נהדר! אבל תמיד תהיה מודע לכמה מניפולטיבית הפרעת האכילה שלך יכולה להיות וכמה בקלות היא יכולה לאשלות אותך שאתה נהנה מספורט כשלמעשה ההפך הוא הנכון. אתה צריכה לדעת להפריד ולזהות לחלוטין בין האמת שלך לבין האמת של הפרעת האכילה שלך ב10000% לפניי שאתה עושה כל פעילות גופנית כלשהי.
פוסט עם שאלות בנושא פעילות גופנית וכושר בזמן/לאחר הפרעת אכילה או בזמן שיקום נמצא כאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
RecoverED.
