בן אדם יהפוך לחולה אם הוא יישתה כוס של גזולין, אבל אנחנו נושמעים אותו בכמויות קטנונות כל הזמן. אם אנחנו נשתה כוס של שמן אנחנו נרגישבחילה, אבל הנקודה שלי היא שאנחנו מקבלים כמויות קטנטנות של אותם הדברים מה שלא מוביל לשום אפקט שלילי לבריאות שלנו. 
אז, האם יש לך אורתורקסיה?

1. את לא תאכלי מאכלים מסויימים תחת כל הנסיבות שיש, למרות העובדה שפעם אהבת את אותם המאכלים.
2. את שוקלת את משקל האוכל שלך כשאת מכינה את הארוחות שלך.
3. את בוחנת תמיד בעין זהירה את הערכים התזונתיים במאכלים שלך. אם את לא בטוחה, את לא יכולה להתנגד לתחושה שעשית נזק לעצמך, ושעכשיואת בסיכון לנזק בריאותי.
4. את לעולם לא צורכת מאכלים מעובדים ובכלל מאכלים שאינם "טהורים" במילון שלך, כמו כן את לא תצרכי ארוחה שאינה מאוזנת תזונתית מספיקותתייחסי לכל אלו כמסוכנים וכגורמים למחלות, לא משנה באיזו מידה הם נצרכים (לדוגמא סוכר, כל המאכלים המעובדים והארוזים, סודיום, שומניםרווים).
5. את טבעונית או טבעונאית (הבחירות האלו כמובן לא אוטומטית מעניקות אינדיקציה לאורתורקסיה, עם זאת לעיתים קרובות אורך חיים כזה מסתכרן עםשאר תסמיני המחלה).
6. את דבקה לדיאטות שנועדו עבור אנשים עם מחלות על מנת להמנע מ"לקבל" את אותה המחלה (לדוגמא סוכרת). דיאטות אפשריות הן: דיאטת פלאו,דיאטה דלה בשומן, דיאטה ללא מוצרי חלב, דיאטה דלה בפחמימות, דיאטה דלה בחלבונים וכו).
7. את לא תלכי למסעדות אם את לא יכולה לאשר מרכיבים, קלוריות וערכים תזונתיים של כל המנות בתפריט.
8. את נוטה להימנע מארוחות בבתים של אנשים אחרים בגלל שאין לך יכולת למדוד ולזהות את כל המרכיבים, ערכים תזונתיים ואת הערך הקלורי של כלהמאכלים המוגשים.
9. אם את אכן אוכלת משהו שאת מחשיבה ל"לא בריא", את חשה חרדה ו"מפצה" על כך דרך כל מיניי התנהגויות שמטרתן "לאזן" את עצמך: צום, צוםמיצים, ניקוי הגוף דרך צריכה של מאכל מסויים בלבד, התעמלות מוגזמת (בשביל "להזיע" את הדברים ה"רעילים" שצרכת), תוספים תזונתי שמטרתם"לנקות" אותך (משלשלים/משתנים וכו) וכו.
10. מצב הרוח שלך תלוי בכמה היית מוצלחת או כושלת בניסיון להגיע לערכים התזונתיים שאת שואפת אליהם וכמה בריא אכלת.

אם את מוצאת את עצמך אומרת "כן" ללפחות 4 מתוך 10 הסעיפים שלמטה, אז יש לך סיבה לדאגה. במידה ומדובר במעל ל5 סעיפים, אני ממליצה לךבשיא הרצינות לקבל ייעוץ ובמידת הצורך עזרה מקצועית.  

כמה מילים על "אכילה נקייה/clean eating"
הטרנד הזה של "אכילה נקייה" לא משווק ותומך בבריאות. הוא מגביל בחירות אוכל ולרוב מוביל אנשים לאכילה מועטה ביחס למה שהם צריכים. בנוסף הוא הופך אוכל לעיניין שמעיד על הערך שלך כבן אדם ומייצר מושג שנקרא "אכילה מלוכלכת" ומבייש אנשים על הרגלי האכילה שלהם במקביל לשיבוח אנשים בהקשר להרגלי האכילה שלהם- דבר מגוחך. לראות מאכלים מסויימים כ"רעים" ו"מחוץ לתחום" זה דבר שמהווה סכנה לבריאות הנפשית ותומך בפיתוח הפרעת אכילה או לפחות אכילה מופרעת. אכילה נקייה היא פשוט עוד סוג של דיאטה: עוד הגבלה תחת המילה "בריא". כל אוכל הוא אוכל טוב. אוכל הוא לא בריא או כן בריא, טוב או רע. למאכלים שונים יש ערכים תזונתיים שונים וכמויות אנרגיה שונות וזה הכל. לכולנו יש בלוטות טעם שונות וחלק מעדיפים לאכול מאכלים שחלק מהאנשים מחשיבים ל"נקיים" יותר מאחרים, וזה בסדר. אבל לחיות על פי חוקים מובהקים לגביי דברים שאתה יכול או לא יכול לאכול זה לא בריא. לחתוך מהתזונה שלך טווח שלם של מאכלים בגלל שהחברה טוענת שזה "לא בריא" זה לא באמת בריא. במיוחד לא לבריאות הנפשית שלך. להפוך אוכל למעין כלי למדידת הערך שלך כאדם, למדידת ה"שליטה העצמית" שלך, למדידת "הטוהר" שלך והחוזק הנפשי שלך, לעשות ממנו מקור של בושה או של גאווה, זה לא בריא וזה לא בסדר. תאכל מה שאתה רוצה, מתי שאתה רוצה, ללא חוקים או הגבלות וללא הכרזות על מאכלים כ"רעים" או "טובים". תהיו חופשיים בבחירת המזון שלכם. תהיו חופשיים בתוך הגוף שלכם. 

עכשיו אתם בטח רוצים לצעוק שאני מעודדת אנשים ללאכול ג'אנק פוד ולשים זין על הבריאות שלהם. שאנשים צריכים "לשים עין" ולדאוג שהם לא מגזימים בצריכה של שום דבר, שהמשקל שלהם תקין, שאי אפשר לחיות רק מעוגות וצ'יפס כל היום.
אז תרשו לי לענות לכם בצורה שאני מקווה שתבהיר את עצמי טוב מספיק.
קודם כל, כרגע אני לא מדברת על אוכלוסיית אנשים שנמצאים בשיקום להפרעות אכילה. כשאתה בשיקום מהפרעת אכילה מגבילה יש סיכוי גבוה שכל מה שתרצה לאכול יהיה ג'אנק פוד, מאכלים עשירים בסוכר מעובד, בפחמימות, בשומנים ובקלוריות. אני גם אסביר בקצרה למה זה ככה.
1. מבחינה מנטאלית- מאוד הגיוני לחשוב שככל הנראה מאכלי "ג'אנק" ומאכלים שעשירים בקלוריות היו הדברים שאנשים שהרעיבו את עצמם הכי נמנעו מהם. ואתם יודעים מה קורה לבני אדם ברגע שמונעים מהם משהו? הם רוצים אותו. אנשים לא מבינים שככל שאתה מונע מעצמך מאכל, אתה הופך למכור אליו יותר. כשאתה לא מרשה לעצמך מאכל שאתה רוצה אתה רק חושב על כמה אתה רוצה אותו, ועל כמה שאסור לך לאכול אותו. אתה הופך לאובססיבי אליו. בוא נאמר שאתה נמנע מעוגיות. אם היית אוכל נניח 2-3 עוגיות כל ערב, לא היה לך דחף לאכול עוגיות כל הזמן. כי הגוף שלך יודע שברגע שאתה רוצה משהו, אתה תקבל אותו. אבל נניח ואתה כל הזמן בורח מעוגיות כמו מאש למרות שכל כך בא לך עוגייה, יש סיכוי גבוה שתמצא את עצמך בסוף אוכל 2-3 אריזות של עוגיות בגלל המחשבה שאסור לך וזאת פעם אחרונה, מה שיוביל למעגל הזה להתחיל מחדש.
2. מבחינה פיזית- כשהגוף מורעב הוא משתוקק לאוכל שהוא קל לעיכול, היות והוא לא רוצה לבזבז קלוריות נוספות על פירוק אוכל קשה לעיכול (לדוגמא מאכלים שעשירים בסיבים תזונתיים, כמו פירות וירקות או לחם מחיטה מלאה). בנוסף הגוף משתוקק למאכלים עשירים בקלוריות, פחמימות ושומנים- כי זה הדברים שגוף מורעב צריך. קלוריות לצמצום הגירעון הקלורי, שומנים לתיקון הורמונים והפעילות המוחית ופחמימות שמסייעות לזירוז חילוף החומרים ומתפרקות לסוכר, שזה הדבר שממנו הגוף מייצר אנרגיה עליה אנחנו שורדים. 
לכן כן, ג'אנק פוד כן יכול להיות מאכל מומלץ לקבוצת אוכלוסייה מסויימת. לאנשים שסובלים מכולסטרול גבוה וטריגליצידים בדם ימליצו להימנע מבשרים ומשומנים רווים ולאנשים אשר סובלים ממחסור בסידן ובברזל ימליצו לדבוק בהם. 

ובחזרה לנושא שלנו. כשאני אומרת לאנשים שהם צריכים לאכול מה שהם רוצים מתי שהם רוצים, הם צריכים להבין מה הם באמת רוצים. אני מאמינה באכילה אינטואטיבית (שוב, לא לאנשים בשיקום מהפרעת אכילה מגבילה) כשזה נוגע לכלל האוכלוסיה. לאכול כשרעבים עד ששבעים. לאכול מה שבאמת רוצים עד שלא בא לך לאכול יותר, עד שאין לך יותר צורך באוכל ולא כי אתה מאמין ש"צריך" להפסיק לאכול. העיניין הוא שבבחירות אוכל שלנו אנחנו משתפים את כל הגוף, לא רק את בלוטות הטעם, אלא גם את המוח. אצל בן אדם רגיל, מאוזן אנרגטית המוח ישדר לו בידיוק מה הוא צריך. בגלל זה מרבית האנשים אוכלים טווח רחב של מאכלים: ביצים, גבינות, לחמים, פירות, סלטים, עוגות, בשר וכו. נניח שבן אדם יילך למסעדה ביום ראשון וייקח פסטה עם בשר. ביום שני, יש סיכוי שהוא לא יירצה את אותה המנה ויעדיף לדוגמא כריך סלמון. זה לא בגלל שפסטה ובשר זו לא מנה שאינה טעימה לו יותר, אלא כי עכשיו בא לו משהו אחר. למה בא לו משהו אחר? לא רק כי בלוטות הטעם שלו רוצות משהו אחר, אלא כי אנחנו פועלים לפי מה שהמוח שלנו משדר לנו שהוא רוצה. אני מאמינה במשפט "המוח לא משרת את האדם, האדם משרת את המוח". בשיקום שלי כל הזמן עקבתי אחריי איך אנשים נורמליים, נטולי הפרעת אכילה ובעלי מערכת יחסים תקינה עם אוכל אוכלים. כולם, ללא יוצא מן הכלל, אכלו תזונה מאוזנת, בלי לחשוב על זה בכלל. כן, כולם אכלו את המאכלים מהקצה הקטן של פירמידת המזון (שוקולד, עוגות, חטיפים וכו), אבל הם גם אכלו ירקות, פירות, בשר, דגים, ביצים, לחם, אורז, פסטה וכו. 
שמתי לב שזה גם מה שקרה לי. בתחילת השיקום שלי כל מה שרציתי היה מאכלים שומניים, שוקולד ובעיקר אבל בעיקר קורנפלקס מלא סוכר. ניסיתי לעשות הכל בשביל להעביר את הקרייבינג- אכלתי מאכלים מפוצצים סיבים תזונתיים, ניסיתי "להגמל" מסוכר (מה שהוביל אותי בסופו של דבר להתנפלות על גלידות ושוקולדים בכמויות עצומות), לאכול כמו שצריך- אבל הקרייבינג לא עבר. אז נכנעתי, אכלתי קופסת קורנפלקס שלמה ביום אחד, הרגשתי שזה לעולם לא יעבור, אבל יום אחריי זה לא רציתי קורנפלקס יותר. לא כי זה לא טעים יותר, אלא פשוט כי לא התחשק לי יותר. לאט לאט כשהחלטתי לשחרר את עצמי ולנסות ולבסס את הבחירות של המזון שלי לא לפי קלוריות או בריאות, שמתי לב שאני לא מעוניינת רק בהמבוגרים או בפיצות כמו פעם, אלא גם בסלטים, בכריכים, בפסטות עם רוטב ובמרקים. 
עוד דוגמא היא שיום אחד הייתי מאוד עסוקה, עבדתי המון שעות ולאחר מכן היו לי המון סידורים בדואר, בבנק וכו. לא היה לי זמן לשבת ולאכול ארוחה נורמלית, אז כל מה שאכלתי היה לחמניות ושתיתי מיצים. בקצרה, כל מה שאכלתי היה פחמימות. לא חשבתי על זה בכלל, אבל שמתי לב שיום לאחר מכן כל מה שהתחשק לי היה דגים, ביצים, גבינות ואגוזים. לא הבנתי מה פתאום הקרייבינג הכל כך חזק הזה למוצרים הספציפים האלה, חשבתי קצת ואז הבנתי שיום לפניי צרכתי רק פחמימות עם מעט מאוד חלבונים. הגוף שלי חשב לעצמו "מאיפה אני בדרך כלל מקבל חלבונים? הממ, מביצים ושאר המוצרים מן החי. מאיפה אני בדרך כלל מקבל שומנים? הממ, אגוזים למיניהם". עקבתי אחריי מה שהגוף שלי אמר לי לאכול, והקרייבינג חלף. אנחנו בדרך כלל מתנהלים בצורה מאוד אינטואטיבית, עוד מגיל קטן. כשהיינו תינוקות וינקנו, לא ינקנו ללא הפסקה. התחלנו לבכות כשרצינו אוכל, והתחלנו לבכות אחריי שלא רצינו יותר אוכל. הבעיה נוצרה שאצל הרבה אנשים, ככל שהתבגרנו, חינכו אותנו להתנתק מהגוף שלנו. משום מה קיימת התפיסה שהקשבה לגוף אומרת לך לאכול רק מאכלים מאוד מסויימים, במיוחד אלו שמקוטלגים כ"לא בריאים". אני לא מכירה אף בן אדם שכל מה שהוא מעוניין לאכול זה לשם הדוגמא שוקולד ובמבה. אני גם לא מכירה אף בן אדם שכל מה שהוא מעוניין לאכול זה ברוקולי וחזה עוף. שוב, התזונה שלנו צריכה להיות מורכבת מכל המאכלים. אני אוכלת חמאת בוטנים, שיבולת שועל ופירות וירקות, אבל אני גם אוכלת שוקולד, גלידה ופיצה. אנשים שכחו מה באמת משמעות המילה "איזון" ומתינות. הנקודה היא שאנחנו לא צריכים לגרום לעצמנו לאכול מאוזן, בדרך כלל בחירות האוכל שלנו מאוזנות מטבען. מה שכן קרה הוא שאצל מרבית האנשים המדיה גרמה לשיבושים בהקשבה של האנשים לגוף שלהם. אנשים החליטו שמה שהסביבה מוצאת לנכון הוא יותר חשוב ממה שהגוף רוצה לנכון. אנשים פשוט התחילו לפספס את העיניין הזה שבדרך כלל הגוף רוצה לטובתך. הגוף שלך לא רוצה אותך חולה, או במשקל שלא מתאים לגוף שלך (בין אם זה תת משקל לגוף שלך או עודף משקל לגוף שלך. בן אדם יכול להיות בתת משקל לגוף שלו בBMI 22, והוא יכול להיות בעודף משקל לגוף שלו בBMI 22. בן אדם ייתקשה לשמור על BMI 24 ובן אדם ייתקשה לשמור על BMI 19 אם הBMI שלו זה 21). אז עם השנים אנשים למדו להתנתק מהגוף שלהם. אני קוראת כל הזמן שאם בן אדם חש רעב הוא צריך לשתות המון מים לפניי שהוא מחליט האם לאכול משהו. שאחריי ארוחה אם בן אדם אינו שבע הוא צריך לשתות תה ירוק בשביל לטשטש את תחושת הרעב הקטנה הזו שעדיין מנקרת. הדברים האלו הם בידיוק הדברים שדופקים את חילוף החומרים שלנו, מכניסים אותנו למצב הרעבה. לא סתם אנחנו רואים שאנשים עושים דיאטות יותר מתמיד, אבל אנשים גם במשקל גבוה יותר מתמיד. למה? כי הגוף שלנו אומר "הי, אני מסמל לו/לה רעב והוא/היא לא מגיב/מגיבה לו. אז ככל הנראה אין לי אוכל בסביבה, אז אני צריך לשמור על עצמי ולהתחיל לאגור קלוריות כמה שאפשר במקום לשרוף אותם בשביל שאוכל לשמור על הלב שלו/שלה פועם. אז מה אני אעשה? אני אפסיק לשרוף קלוריות דרך כך שאוריד את קצב חילוף החומרים, אפסיק להשקיע בגידול השיער ושמירה על הציפורניים שלו/שלה, אפסיק לשרוף קלוריות על ייצוב טמפרטורת הגוף ואאגור כל קלוריה לשומן על מנת לשמור על הגוף כשיהיה מורעב עוד יותר". מכירים את הילדים האפריקאים הקטנים, שהם רזים כל כך אבל עדיין יש להם בטן גדולה ביחס לגוף? זה כי הגוף אוגר את מעט האוכל שהם מכניסים אל הגוף כשומן בטני, כי שומן מגן על האיברים הפנימיים שלנו. או שמתם לב לזה שנשים אפריקאיות לעיתים קרובות נראות "גדולות" ביחס לכמות האוכל שהן אוכלות? בגלל שהגוף שלהן אוגר שומן ככל האפשר בשביל לשמור עליהן חיות. יכול להיות ששמעתם או הרגשתם כמה זה מעצבן שכשאתה בדיאטה אתה חושב על אוכל כל הזמן. למה אתה חושב על אוכל כל הזמן? כי אתה מורעב. להתעלם מהרעב שלך=הרעבה עצמית. למה שתרצו לעשות דבר כל כך נוראי לגוף שלכם, שעובד כל כך קשה בשבילכם ורוצה רק את טובתכם? אותו הגוף שנלחם בשביל לרפות אותכם מכל חיידק או ווירוס. כמו שציינתי קודם, מרבית האנשים שלא פנו לדיאטות או גורמים מסיחים מהגוף אחרים, אוכלים אינטואטיבית. כמו שאמרתי, אוכלים כשרעבים, עד ששבעים. לעיתים אנחנו אוכלים גם כשאנחנו לא רעבים, אם יש עוגיות טעימות או שזה פאקינג ליל הסדר ויש את המאכלים האהובים עלינו. אין בזה שום דבר רע, אנחנו בני אדם, לא בעלי חיים. אנחנו גם נהנים מהאוכל ולא רק שורדים ממנו. הגוף שלנו לא טיפש. כשאנחנו אוכלים יותר ממה שאנחנו צריכים, הגוף שלנו כמה דברים: ראשון, הוא מאיץ את חילוף החומרים שלנו אז אנחנו כן שורפים יותר קלוריות. הדבר השני הוא שהוא משתמש בסימני הרעב שלנו. אם אכלנו יותר מידיי בשישי בערב, יכול להיות שנהיה רעבים לארוחת בוקר קטנה יותר מבדרך כלל בשבת בבוקר. כמובן שאם אנחנו נאלץ את עצמנו לאכול מעבר למה שאנחנו רוצים במשך, לדוגמא, חודש שלם ברציפות, אנחנו כנראה נעלה מעל המשקל האידיאלי לגוף שלנו, אבל ברגע שנחזור לאכול על פי התאבון שלנו המשקל הזה יירד חזרה למקום היעד שלו באופן אוטומטי.

וכתזכורת לנושא הקודם, "אכילה נקייה", שמתי לב שהעיניין הזה גם מתקשר למשקל של הבן אדם. כלומר, "אכילה נקייה" משום מה מתקשרת לאנשים "חטובים", "רזים", מתעמלים למיניהם עם תמונות פסטורליות באינסטגרם ותיאורים כמו "תהיה חכם, תאכל חכם". זה אחד הדברים הטיפשיים יותר שראיתי, היות ואני מכירה לא מעט אנשים רזים מאוד שהאכילה שלהם לא הייתה מוגדרת "נקייה" כמו שאותם אנשים אוהבים לומר, ואנשים שנמצאים בטווח הגבוה יותר של מדד הBMI והם עוסקים באופן שיגרתי בספורט ואוכלים בצורה שלכאורה מוגדרת "נקייה". אז רק לשם הבהרה, אין שום קשר בין המשקל של הבן אדם לבריאות שלו, בתשעים וחמישה אחוז. 

עכשיו השאלה המתבקשת היא "אם מרבית האנשים אוכלים אינטואטיבית, כלומר אוכלים מה שהגוף שלהם מבקש, מהרגע שהם רעבים עד שהם שבעים, למה יש בכל זאת הרבה אנשים שנמצאים בהשמנה מסוכנת?" עשיתי כבר פוסט בנושא הזה, והוא נמצא ממש כאן.